לפניי בקשת פסלות שופט.

1. ביום 20.09.2023 הוציאה המשיבה צו הריסה מינהלי, לפיו ייהרסו שלושה פריטים המפורט בצו. ביום 29.09.2023 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט להורות על ביטולו ועיכוב ביצועו. בבקשה נטען כי המבנים מושא הצו נבנו "מעבר לתקופות הקבועות בחוק" וכי הם משמשים למגורי המבקשים ובני משפחתם. ביום 04.10.2023 הורה בית המשפט כי הצו יעוכב כפוף להפקדה של 5,000 ₪. דיון בבקשה נקבע ליום 09.10.2023.

2. לבקשת המבקשים, נדחה הדיון פעמיים ולבסוף התקיים ביום 06.03.2024. במהלך הדיון ציין ב"כ המבקשים כי עקב שגגה, שכח לזמן מתורגמן לשפה האנגלית לדיון ועל כן לא ניתן יהיה לחקור את המבקשים. הדיון נדחה ליום 15.04.2024.

3. ממועד זה ועד היום, לא התקיים דיון, כאשר המבקשים הגישו לא פחות מ-12 בקשות לביטול או לדחיית מועד הדיון (חלקם בהסכמת המשיבה).

4. ביום 25.12.2025 הועבר התיק לטיפולי עקב חילופי מותב. באותו היום ניתנה החלטתי המורה על קביעת דיון ליום 01.01.2026. נוכח העובדה כי חלפו למעלה משנתיים בהם לא התקיים דיון, מצאתי לשנות מהחלטת הביניים בעניין עיכוב הביצוע והורתי כי עיכוב הביצוע יישאר בתוקפו כפוף להשלמת ההפקדה לסך של 12,000 ₪ סכום אשר יופקד עד ליום 29.12.2025 (להלן: ההחלטה).

5. בו ביום הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון, נעתרתי לה, כפוף להמצאת מועדים מוסכמים לתקופה הקרובה. ביום 29.12.25 ניתנה החלטתה משלימה בתיק ולפיה, על המבקשים להגיש לתיק תצהירים מתוקנים בהם יבארו פוזיטיבית מה מועד הבניה והאכלוס ביחס לכל אחד משלושת הפריטים שבצו, זאת על מנת לבחון אם מדובר בבקשה המצדיקה קביעת דיון או בקשת סרק שנועדה לדחות את מועד ביצוע הצו (להלן: ההחלטה המשלימה).

6. למחרת היום, ביקשו המבקשים מבית המשפט לפסול את עצמו ולקבוע דיון בבקשת הפסילה. דיון בבקשה התקיים ביום 05.01.2026, במהלכו הובהר כי ההחלטה בעניין שינוי גובה הערובה היא ההחלטה מושא בקשת הפסילה ולא ההחלטה המשלימה. לגופו של עניין, נטען, כי החלטת בית המשפט בעניין שינוי ההפקדה נעשתה מיוזמתו, מבלי שנתבקש לעשות כן, מבלי שניתנה למבקשים האפשרות לבטא עמדתם באשר להחלטה והשפעתה עליהם לרבות בעניין מצבם הכלכלי. הובהר כי גם אם יש בנמצא מקור סמכות המאפשר שינוי תנאי הפקדה, נמצא חשש ממשי למשוא פנים ואף פגיעה במראית פני הצדק, המצדיק פסילת המותב, נוכח האופן בה ניתנה ההחלטה. עוד הודגש כי ההחלטה הפנתה לע"פ ‏(‏מחוזי נצ'‏)‏ 1080-01-14 טארק אחמד ח'טיב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון ‏(‏30.4.2014‏)‏‏ (להלן: עניין חטיב). בעניין חטיב הוגשה בקשה להשבת עירבון שהופקד במסגרת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, הבקשה נדחתה תוך שבית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים ניצלו לרעה את ההליך המשפטי. לטעמי המבקשים, הפניה לערעור זה מלמדת על גזירה שווה בין הקביעות הקשות בעניין התנהלות חטיב לבין עניינם של המבקשים, באופן היוצר אף הוא חשש ממשי למשוא פנים.

7. המשיבה התנגדה למבוקש. לגופו של עניין, טענה המשיבה שהחלטת בית המשפט היא החלטה דיונית סטנדרטית ואין בה כדי ללמד על משוא פנים כלשהו. לדבריה, המבקשים מלינים על תוכן ההחלטה ועושים זאת בכסות של טענת פסלות שופט תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט. מדובר בהחלטה מקובלת, לבית המשפט סמכות טבועה לשנות תנאי הפקדה, אף מיוזמתו, וללא כל צורך בקבלת עמדות מקדימות מטעם הצדדים. נתון חלוף הזמן מהווה שיקול מקובל לשינוי תנאי הפקדה ואף מחייב, בחינה מחדש של תנאי העיכוב תוך שבית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו לעיון מחדש כדי להתאים את תנאי ההפקדה למצב העדכני. מכל אלה, לא נמצא בהחלטה כל אינדיקציה לכך כי גורל הבקשה הוכרע וממילא אין להיעתר לבקשת הפסלות.

דיון והכרעה

8. לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9. אמת המידה לפסילת מותב מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). מטענות המבקשים עולה כי התניית המשך עיכוב הביצוע בהשלמת הערובה לסך של 12,000 ₪, חרף סכום של 5,000 ₪ שנקבע בהחלטה מספטמבר 2023, היא שעומדת בבסיס טענת הפסלות. החלטה על שינוי תנאי ערובה היא החלטה דיונית מובהקת, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע מפורשות כי אין בהחלטה דיונית, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסילות, לרבות בנסיבות בהן ההחלטה עניינה בקביעת ערובה כתנאי לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי (ראה למשל: ע"פ 6268/13 אבו ראשד סלמאן סאלח נ' מדינת ישראל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה ‏(‏23.9.2013‏)‏‏.

10. יוער כי עקב פרישת מותב, הועברו לטיפולי צבר רב של תיקים בהם תלויות ועומדות בקשות לביטול צווי הריסה מנהליים. במספר רב של תיקים בהם ההליך התארך, ניתנו החלטות דומות ואף זהות, בהן הורתי על עדכון גובה הערובה בהתאם לנסיבות המקרה ונוכח חלוף הזמן (ראה למשל החלטה מיום 28.12.2025 בבצה"מ 55993-08-23; החלטה מיום 23.12.2025 בבצה"מ 5153-08-23). מדובר אפוא בהחלטה דיונית שגרתית, שעשויה להינתן ביוזמת בית המשפט ובהתאם לשיקול דעתו, מבלי שיש בכך הבעת עמדה הנוגעת להליך שטרם החל להתברר, ללא כל התבטאות המבססת חשש ממשי לקיומו של משוא פנים.

11. יוצא אפוא, כי ההחלטה מושא בקשת הפסילה היא למעשה, השגה על החלטה דיונית שלא נשאה חן בעיני המבקשים, השגה שמקומה להתברר בגדרי ערעור ולא במסגרת בקשת פסלות.

12. עוד איני מוצאת את אזכור עניין חטיב כנסיבה המגלה חשש ממשי למשוא פנים. בהחלטתי מושא בקשת הפסלות ציינתי כך:

"יוער כי עיכוב ביצוע בתיק ניתן ביום 04.10.23 כפוף להפקדה כספית של 5,000 ₪ תוך קביעת דיון תוך 7 ימים. מאז חלפו כשנתיים וטרם התקיים דיון לגופה של בקשה אף שהוראות הדין קובעות סד זמנים דחוק לקיום דיון. בנסיבות אלה מצאתי לשנות מהחלטת הביניים ולבחון מחדש את גובה הערובה (השווה: ע"פ 1080-01-14 טארק אחמד חטיב נ' הוועדה המחוזית מחוז צפון (30.01.20214) בפסקה 12)".

אותה פסקה 12 בעניין חטיב מתארת את המסגרת הנורמטיבית המאפשרת עיכוב של צו ההריסה מנהלי בערבות כספית, תוך מתן דגש לאלמנט מניעת התמשכות הליכים לשם עיכוב מלאכותי של ביצוע הצו, ותוך הפניה לפסיקה נוספת. ברי כי אין בהפניה, למסגרת נורמטיבית משפטית מקובלת, בכדי לגזור גזירה שווה בין עניינו של חטיב או קביעותיו הפרטניות של בית המשפט בעניינו, לעניינם של המבקשים כאן. בוודאי שאין בהפניה זו בכדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים או פגיעה במראית פני הצדק.

13. בשולי הדברים, אוסיף כי ההחלטה ניתנה ביום 25.12.2025 ודיון בתיק נקבע ליום 01.01.26. הצדדים הגישו בקשה מוסכמת לשינוי דיון, הגישו בהמשך מועדים מוסכמים, טענת הפסלות לא הועלתה באותו שלב. הדיון נדחה ליום 29.01.26 ובמקביל ניתנה החלטתי המשלימה המורה על תיקון תצהירים תוך פירוט עובדות פוזיטיביות, שאם לא כן, תידחה הבקשה על הסף ויבוטל הדיון שנקבע. למחרת היום הוגשה בקשת הפסלות. אין מדובר בשיהוי ממושך כרונולוגית, אולם בנסיבות בהן ניתנה החלטה דיונית נוספת, שבוודאי אף היא אינה נוחה למבקשים, הגשת הבקשה רק לאחר ההחלטה המשלימה מעלה חשש כי בקשת הפסלות נעשית כתגובה להחלטות שאינן לרוח המבקשים. לא לכך יועד הליך הפסלות.

14. בסיכומו של עניין, איני סבורה כי נסיבות המקרה שלפניי מקימות עילת פסלות, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק ועל כן אני דוחה את הבקשה.

15. בטרם אחתום אתייחס להודעת המבקשים לפיה, ככל ובקשתם לפסילה תידחה, הרי שהם ישיגו על ההחלטה באמצעות הגשת ערעור. לטעמיהם, יש לעכב את המשך הטיפול בתיק לרבות השהיית ההחלטות התלויות ועומדות לעניין תיקון התצהירים והשלמת ההפקדה. סעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, קובע כי עם הודעת בעל דין על כוונתו לערער על החלטת פסלות, יופסק המשפט ולא יימשך עד להכרעה בערעור "זולת אם החליט השופט, ובמותב - אב-בית-הדין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט". הפסקה זו, צופה פני עתיד, נועדה למנוע את המשך בירור ההליך לרבות מניעת פעולות שיפוטיות נוספות ע"י מותב שעלול להיפסל, ואינה מבטלת רטרואקטיבית החלטות שיפוטיות שכבר ניתנו, לגביהם קיימת אפשרות השגה באמצעות ערעור.

בנסיבות בהן המחוקק קבע סד זמנים של ימים אחדים לקיום דיון בבקשה; כאשר ביהמ"ש העליון עמד על כך כי תכליתו של צו ההריסה "היא למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (ע"פ 10505/03); כאשר ההליך הנוכחי מתעכב למעלה משנתיים; כאשר קיים חשש כי בקשת פסלות תועלה כצעד טקטי לדחיית בירור הבקשה; ובנסיבות בהן קיימות החלטות רבות ומקבילות של מותב זה אשר שינו את תנאי הערובה בנסיבות דומות, משמע, קביעה בעניין הפסקת המשפט עלולה להביא להשלכה ולעיכובים רוחביים, מצאתי להמשיך במשפט, זולת אם יחליט נשיא בית המשפט העליון להורות אחרת בהתאם לסעיף 147 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי.

על מנת לאפשר למבקשים לכלכל צעדיהם, מאריכה את המועד לביצוע הפקדה ולהגשת בקשה מתוקנת עד ליום 14.01.2025.

לתזכורת מעקב 15.01.2025.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.