החלטות בג"ץ 869/12: העותר פלוני והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נגד המשיבים היועץ המשפטי לממשלה, המחלקה לחקירות שוטרים ואחרים

בבית המשפט העליון נדון תיק בג"ץ 869/12, במרכזו עמד אדם, שנכנה אותו פלוני, והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שפנו לבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה נאמנה לבחינת ההחלטה על סגירת תיק חקירה של פלוני בשל חוסר ראיות. תחילת הפרשה בחודש נובמבר 2007, כאשר פלוני טען להתעללות פיזית ומינית שעבר בעת ששהה במעצר בתחנת המשטרה במעלה אדומים, חשד שבו נקשרו שניים מהשוטרים שהיו במשמרתו.

פלוני, בעזרת הוועד נגד עינויים, עתרו נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה והמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לסגור את תיק החקירה, זאת בעקבות בדיקה של מח"ש שבה נמצאו הראיות לא מספיקות להרשעה. הדיונים בתיק בוצעו על ידי הרכב שופטים בכירים שבעיניהם עברו עניינים ציבוריים רגישים, תוך מאמצים לרדת לחקר האמת.

במהלך החקירה נתקלו הרשויות בסימוכין מגוונים, שהובילו להחלטה כי אין זה סביר להתחיל את ההליך הפלילי נגד השוטרים המעורבים, עקב חוסר הוכחות מוצקות. עם זאת, אחת הטענות של פלוני, שבה היה מעורב המשיב המוגדר כאן כמשיב 4, הנוגעת למקרה שבו המשיב האחרון הטיל את מימיו בכוונה להשפיל את פלוני, זכתה להד לחיוב הבית המשפט.

• נמצא כי אכן כחלק מהטענות המכוונות למשיב 4 בלבד, יש מקום לפתוח בהליך משפטי, ובית המשפט הורה ליועץ המשפטי לממשלה לשקול מחדש את הערר שהוגש בנושא.
• בסופו של דבר נדחתה העתירה כנגד המשיבים הנוספים והחלטות אחרות בתחום ההליך הפלילי נותרו בעינן.

חשוב לציין כי תיק בג"ץ זה גרר עשרות דיונים והתכתבויות שהשתרעו על פני שנים מספר, והייתה אווירה ברורה של חוסר שביעות רצון מצד העותרים עקב דחיות חוזרות ונשנות וכן אי התקדמות נראית לעין בנושא ההעמדה לדין. התהליך, שאמור היה להסתיים מהר יותר, נמשך מעבר לממוצע התיקים מסוג זה ואף הכניס לתמונה תביעה אזרחית נוספת שהוגשה על ידי פלוני נגד המדינה.

מהלכים כמו הבאת מסמכים משלים מטעם המשיבים, וכן תשובות שהוגשו לצווים על תנאי בימים מאוחרים, הצביעו על ההתמקחויות המשפטיות שהתנהלו מאחורי הקלעים, יחד עם עיכובים אשר נבעו פעמים רבות מקשיים בירוקרטיים או מגבלות יומנו של בית המשפט. לפיכך, בבית המשפט נעשו ניסיונות לסגור את התיק בצורה יעילה ללא פשרות על אמת החקירה.

דוגמה לכך היא הוצאת צו על תנאי, שבו נדרשו המשיבים לספק הסבר לזרועות המשפט מדוע לא יעמדו לדין על פי האישומים המוצגים בעתירה, עניין שלבסוף הביא להחלטה החיובית כאמור.

בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את טענות העותרים באופן חלקי והחליט להעמיד לדין את משיב 4 באשמת השפלת העותר בכוונה. ההחלטה נעשתה על בסיס ההערכה כי יש מקום לדחות את ההכרעה לסגור את התיק לגבי אותו אירוע ספציפי, והוכרה חשיבות הערכת הראיות מחדש בבית המשפט. התהליך הסתיים ללא צו להוצאות משפט, מה שמעיד על האיזון שנשמר בין הצדדים.