פרשת בניית מתקן לטיהור שפכים בכפר עין יברוד

בתאריך ניתן בג"ץ 8088/14, נשוא העתירה נוגעת לפעולות של היועץ המשפטי לממשלה (המשיב 1) והחלטתו שלא להעמיד לדין את המעורבים בפרשה של הקמת מתקן לטיהור שפכים בכפר עין יברוד שבנפת רמאללה ללא היתר.

העתירה הוגשה על ידי נג'אח מבארק מוסא פרחאת ומחמד אחמד יאסין מנאע, שהם יורשיהם של בעלי החלקות, יחד עם ארגון "יש דין", הארגון למען זכויות אדם. הם טוענים כי על המתקן, שהוקם בשנת 2007, נבנה ללא הסכמתם של בעלי הקרקע, וגרם נזקים לסביבה על ידי זרימת שפכים לא מאובחנת לשטחים חקלאיים ולוואדיות.

העותרים טוענים כי הקמת המתקן נוהלה בצורה לא חוקית, וכללה עבירות חמורות כמו הסגת גבול וזיוף היתרים. המתקן היה אמור לשרת את היישוב עפרה, שתנאי השפכים בו היו בעייתיים מזה שנים רבות.

המשיבים והליך המשפטי

המשיבים בפרשה כללו את היועץ המשפטי לממשלה, אברהם רואה, ופנחס ולרשטיין, שמילאו תפקידים מרכזיים בהליך התכנון והקמת המתקן. הדיונים בבית המשפט העליון עסקו בשאלה האם יש להגיש כתבי אישום נגד רואה וולרשטיין בגין עבירות הבנייה והפעולות שבוצעו ללא היתר והידע של בעלי הקרקע החוקיים.

מהלך הדיונים והחלטות בית המשפט

הדיונים בתיק נמשכו לאורך מספר שנים, כאשר בקשות להארכת מועד הוגשו על ידי המשיבים, בניסיון לתת להם זמן להגיש תשובות או נתונים נוספים. בתאריכים שונים נתן בית המשפט העליון החלטות שונות בנוגע למועד הגשת התגובות מצד המשיבים, תוך מתן הנחות מועטות להארכות נוספות.

ביום 13.1.2016, כבוד השופטת א' חיות עודדה את המשיב 1 לשקול חלופות משמעתיות או סנקציות כספיות אישיות נגד המשיבים 2 ו-3, לאור חומרת המקרה. במקביל, עמדתה של השופטת כהן דרשה תשובות נוספות להשלמת התמונה.

פסק הדין

השופטת א' חיות הובילה את פסק הדין שהחליט פעם נוספת לאפשר למשיב 1 להשלים את תגובתו בעניין האפשרות להליכים פליליים או משמעתיים נגד המשיבים 2 ו-3. בית המשפט היה נחוש לבדוק כל פתח של אפשרות להגיש כתבי אישום בשל הפגיעה בזכויות בעלי החלקות והנזק החמור שנגרם לאזור כתוצאה מהזרמת השפכים.

בסופו של דבר, גם אם תוצאות הדיון לא הניבו כתבי אישום מידיים, הן הדגישו את הצורך בבדיקות קפדניות יותר והקפדה על הליכים חוקיים והיתרי בנייה בעתיד, כדי להגן על זכויות הפרט והממצאים הסביבתיים.