תיק בג"ץ 8024/14 - אבראהים חגאזי ואח' נ' אלוף פיקוד העורף

מדובר במקרה שבו בית המשפט העליון בישראל נדרש להכריע בנושא הריסת בית במסגרת תיק בג"ץ 8024/14. העותרים המרכזיים בתיק זה הם אבראהים ושאדיה חגאזי, לצד ארגונים לזכויות פרט כמו המוקד להגנת הפרט ואדאמיר. המשיב הראשי הוא אלוף פיקוד העורף, אשר הודיע במשפט על כוונתו להרוס את בית משפחת חגאזי.

התיק נסוב סביב היחסים הסבוכים בין ביטחון המדינה לזכויות אדם בסיסיות, במקרה בו הבן של העותרים, מועתז חג'אזי, נחשד בניסיון להתנקש בחייו של יהודה גליק, פעיל ידוע שקשור להר הבית. לאחר הפיגוע גליק נפצע קשה אך שרד.

המקרה התחיל כאשר המדינה רצתה לנקוט צעדים חמורים כנגד משפחתו של מועתז, כולל החרמת הדירה וביצוע פעולות הריסה חלקית על בסיס "תקנה 119" מתקנות ההגנה (שעת חירום) מ-1945. עקרון פעולה זה נובע מפעולות שנתפשות כהרתעה אך בו בזמן מעלה שאלות על מידתיות וסבירות.

בקשות לצו על-תנאי וצווי ביניים הוגשו על ידי העותרים, בטענה שהשימוש בתקנה זו לא מידתי ופוגע שלא בצדק בבני המשפחה שאינם קשורים ישירות למעשיו של בנם. בין היתר צוין כי מדובר בעונש קולקטיבי האסור על פי עקרונות משפט בינלאומיים וזכויות אדם.

בית המשפט, בראשות כבוד השופט רובינשטיין, רשם מספר מזכרים והחלטות בתיק זה. תחילה הוציא צו על תנאי להימנע מהריסה עד לבחינה מעמיקה של כל חלופת פעולה אפשרית. השופט רובינשטיין אף ציין כי למרות חומרת המעשה, יש לשקול כל פתרון אחר לפני ביצוע ההריסה, מתוך הכרה בכך שמדובר בצעד הרתעתי קשה.

• העותרים יוצגו על ידי עורכי הדין לביב חביב ופארח ביאדסי.
• המשיב יוצג על ידי עורכי הדין יוכי גנסין ואבינעם סגל-אלעד.

דיונים רבים התקיימו, ואחדים מהם נגעו לבקשת עיון בתיק ולעיון מעמיק במצבו של יהודה גליק לאחר הפיגוע. לבסוף, הוגשה הצעת החלטה שמגדירה את התנאים להריסת הבית, אם בכלל ייקבע שהדבר הכרחי, תוך התחשבות בכל האפשרויות והסיכונים הכרוכים בו.

בעוד מקרים של קרובי משפחה של מבצעי פיגועים נוטים להיות רגישים מאוד מבחינה ציבורית ומשפטית, מערכת המשפט נדרשה לאזן בין צרכים ביטחוניים לבין זכויות אנוש בסיסיות. בהחלטתו הסופית, בית המשפט הגדיר סטנדרטים להערכת מידתיות ושיקף את התוצאות האפשריות של פעולה על פי תקנה 119.

פסק הדין כלל החלטה על סיום הצו על תנאי ועל מחיקת העתירה ללא צו להוצאות, תוך הדגשת החשיבות של הבחינה הפרטנית של כל מקרה לגופו, בהתחשב הן בצורך להרתעה והן בזכויות הפרט.