עתירה: בני אותו מין ונישואין בישראל

בג"ץ 7339/15 הוא תביעה שהוגשה על ידי מספר עותרים, ביניהם האגודה לשמירת זכויות הפרט ואנשים פרטיים, כנגד שלושה גופים בישראל: משרד הפנים, הכנסת והנהלת בתי הדין הרבניים.

העתירה הופנתה לבית המשפט הגבוה לצדק, ומטרתה הייתה לגלות את מערכת הקונפליקטים המורכבים סביב נושא אחד חשוב ורלוונטי ביותר: הזכות של זוגות בני אותו מין להינשא זה לזה במדינת ישראל.

בעתירה נטען כי החוק הנוכחי, אשר מסדיר את הנישואין והגירושין של יהודים במדינה תחת סמכויות בתי הדין הרבניים, אינו מאפשר לבני זוג מאותו מין להינשא כהלכה בישראל. סעיפי החוק הקיים מבססים את סמכות בתי הדין על פי דין תורה, שאינו מכיר בנישואין חד מיניים ואף אוסר יחסים כאלה.

המתנגדים והתומכים בעתירה

העותרים, מגובים על ידי עורכי הדין חגי קלעי ואוהד רוזן, טענו כי יש לבצע שינוי מהותי בחוק על מנת לאפשר לגיטימציה משפטית לנישואין מסוג זה. הם ביקשו להאיר על החשיבות של התאמות החוק למציאות החברתית המשתנה, ועל הצורך להיענות למדד המציאותי יותר של החברה הישראלית בעשורים הקרובים.

המשיבים, באמצעות עורכי דין מטעמם, יונתן ברמן וגור בליי, ייצגו את העמדות של משרד הפנים, הכנסת והנהלת בתי הדין הרבניים, שיצאו להגן על הסדר הקיים מכוח המסורת הדתית והמשפטית במדינה.

הדיונים והחלטות בית המשפט

במהלך המפגשים השונים בבית המשפט, הדגישו השופטים את הצורך להבין את הבעייתיות מצד כל הצדדים המעורבים: הרצון לשמור על ערכי המסורת הדתית אל מול הצורך לענות על דרישות הצדק החברתי והאישי.

לאחר דיונים במערכת השיפוט העליונה, הוחלט להטיל אחריות על גורמי הקובעים ליישם שינויים בחוק, אך לא הושגה החלטה מכרעת נגעת. המתבקש ממהלך זה הוא לשאול איזו חברה מבקשת מדינת ישראל להיות בעתיד הקרוב ומה המשמעות המדינית-חברתית של קביעת עמדה בנושא כה חשוב.

משמעות התיק היא הרבה מעבר לקביעת מדיניות משפטית בלבד; היא מרמזת על הכיוונים האפשריים של מדיניות המדינה בנוגע לזכויות אזרח ושוויון משפחה בעשורים הבאים, ומוסיפה לשיח הציבורי בארץ משמעות רחבה בנושא זה.

זהו סיפורו של מאבק משפטי שהתנהל סביב נושא שנמצא בלב ליבה של שאלות יסוד בחברה הישראלית, מאבק המעלה שאלות על האיזון בין מסורת וצדק מודרני, והמשתמש כגורם מכריע בעיצוב דרכה העתידית של המדינה.