המקרה: דניאל גדג' נגד משטרת ישראל ואחרים

בג"ץ 69/15 עוסק בעתירתו של דניאל גדג', הפונה לבית המשפט העליון בבקשה לבדוק מחדש את ההחלטה שקיבלה משטרת ישראל לגבי סגירת תיק החקירה שנפתח נגדו. התיק המדובר מתייחס לאירוע שבו נטען כי דניאל ניסה לאנוס את אשתו, ובעקבות כך התלוננה נגדו במשטרה.

האירוע המרכזי בעטיו נפתחה החקירה התרחש בלילה של 24 באוגוסט 2013, כאשר אשת העותר נמצאה משוטטת ברחוב ובוכייה. היא סיפרה לשוטרים שהזמינו אותה לתחנה, כי בעלה ניסה לאנוס אותה ואף איים עליה עם סכין. הם היו נשואים במשך 25 שנה והיחסים ביניהם החמירו בסמוך לאירוע הואיל והיא חזרה מטיול בחו"ל של כחודשיים.

מה קרה במהלך החקירה?

המשטרה פתחה בחקירה מיד לאחר הגשת התלונה. עם סיום הבדיקה הוחלט לסגור את תיק החקירה בעילת "העדר ראיות מספיקות", כלומר לא היו להם די הוכחות כדי להגיש כתב אישום נגד העותר. העותר, דניאל, לא היה מרוצה מההחלטה ולכן ביקש מבית המשפט לשנות את עילת סגירת התיק ל"העדר אשמה" – שיפור הבולט בכך שהוא מקנה לו זיכוי מוחלט ושחרור מאחריות פלילית.

התהליך המשפטי

דניאל הגיש את עתירתו תחילה לשופט ח' מלצר בשנת 2015. במהלך התהליך, היו מספר דיונים בהם נדונה גם בקשת המשטרה לדחיית העתירה על הסף. במהלך ההליכים, הוחלט לשמוע את התיק במעמד בית המשפט העליון בהרכב מיוחד, אשר כלל את הנשיאה מ' נאור והשופטים א' רובינשטיין ו-ע' ברון.

במהלך הדיונים, ניהל העותר את ענייניו בעזרת עו"ד עידית בן-נון, בעוד שהמשיבה, משטרת ישראל, יוצגה על ידי עוה"ד אבישי קראוס. התהליכים כללו דיונים על השאלה האם יש להעביר את התיק להרכב שידון בעתירה כאילו כבר ניתן צו על תנאי, כלומר לפני שהוחליט על המשך הסגירה או פתיחתו של התיק מחדש.

החלטת בית המשפט

בסיום הדיונים, קיבלה הנשיאה מ' נאור את ההחלטה לדחות את עתירתו של דניאל ולשמור על העילה הקיימת לסגירת התיק – "העדר ראיות מספיקות". היא הסבירה כי במקום להתערב בהחלטת המשטרה, יש להמתין לפעולות נוספות שיבוצעו על ידי העותר אם ברצנו להגיש בקשה לבטל את הרישום הפנימי בשלב מאוחר יותר. השופטים האחרים בהרכב, א' רובינשטיין ו-ע' ברון, הצטרפו להחלטת הנשיאה.

סיכום

החלטת בית המשפט העליון הייתה לשמור על החלטת המשטרה לגבי סגירת תפץ החקירה, תוך הבהרה לעותר שהוא עשוי לבקש ביטול הרישום בגין התיק בבוא הזמן. בכך, הסתיימו ההליכים ועדה נחתה בסופו של דבר לטובת המשטרה, תוך הותרת עמדת העותר במצב פתוח לשינוי בעתיד בהתאם להתקדם חקירתי כלשהי או מהלך חדש שינקט.