בג"ץ 6175/14 - האגודה לזכויות האזרח בישראל ואע' נגד שר הפנים ואח', סיכום המחלוקות והחלטות בית המשפט

בג"ץ 6175/14 עסק בעתירתן של האגודה לזכויות האזרח בישראל ואעלאם - מרכז התקשורת לקהילה הערבית פלסטינית בישראל, כנגד שר הפנים והכנסת. העותרים ביקשו מבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לבטל סעיפים מחוקי העיתונות שנחקקו בתקופת המנדט הבריטי וכן את תקנה 94 מתקנות ההגנה לשעת חירום, בטענה כי חוקים אלה אינם רלוונטיים עוד ופוגעים בחופש העיסוק והמבע.

העתירה נפתחה ב-2014 על ידי האגודה לזכויות האזרח ואעלאם, כאשר המטרה הייתה לקדם ביטול חקיקה ישנה המזיקה, לדעתם, לחופש הביטוי והעיתונות. סעיפי החקיקה המדוברים הם מתקנות מנדטוריות וכן מחוקי ההגנה לשעת חרום, שהיו רלוונטיים בזמנם אך עם חלוף השנים הפכו לבלתי-עדכניים ומוטלות עליהם ביקורות רבות.

בדצמבר 2016, קרא בית המשפט להאיץ את שיטות החקיקה בנושא כדי להניע שינוי אמיתי. במהלך הדיונים, ציינו המשיבים כי נעשה ניסיון לעדכן את החקיקה, אך תהליכים אלו טרם הבשילו לכדי מימוש מלא של המטרות שהוצבו. נציגי המשיבים טענו בנוסף, כי יש להמתין למהלכי החקיקה הפרלמנטריים הנדרשים כדי לטפל בנושא בצורה טקטית ומעמיקה.

• ביום 15 בספטמבר 2014, הודיע השופט סולברג כי העתירה תועבר לדיון בהרכב של שלושה שופטים וכי על המשיבים להגיש את תגובתם תוך שלושה שבועות.
• בחודש מרץ 2017, השופט רובינשטיין הדגיש כי יש להמתין להשלמת הליך החקיקה תוך קריאה לוועדת הכלכלה בכנסת להאיץ את הדיונים ולחזור עם תוצאות.
• בחודש יוני 2017, הודיעו השופטים כי העתירה הגיעה למיצוי והציעו למחוק אותה בהסכמה. כמו כן, פסקו כי שר הפנים ישלם הוצאות לעותרים בסכום של 20,000 ש״ח.
• החלטות נוספות קראו לתגובות ועדכונים נוספים מהמשיבים והעותרים כדי לוודא את התקדמות החקיקה והאפשרות להגיע לפתרון שיפוטי או חוקתי אחר.

הנושא המרכזי בטענות היה הצורך לשנות את החקיקה המנדטורית ולהתאימה למציאות המודרנית של מדינת ישראל. בעתירה עמדו העותרים על כך כי החוקים הישנים מגבילים את חופש הביטוי, במיוחד בעידן של תקשורת מתקדמת וטכנולוגית. בית המשפט נדרש לאזן בין הצורך בשמירה על חופש הביטוי לבין הרצון למנוע פגיעה בביטחון המדינה או בסדר הציבורי, כפי שנטען לעיתים בהצדקת החקיקה הישנה.

לאורך הדרך, נציגי המדינה ביקשו ארכות להשלמת הליך חקיקה חדש, וכן נעשה ניסיון לאשר חוקים חדשים שיהיו רלוונטיים לעידן הנוכחי. העתירה לוותה בהליכים רבים של בקשות להארכות זמן ולעדכונים על סטטוס תהליך החקיקה בכנסת.

בסופו של דבר, לפי הסכמת הצדדים ובית המשפט, העתירה נמחקה לאחר שהוסכם כי הסעדים שהיו דרושים הושגו. אולם, המקרה הדגים את הקושי שבקידום שינוי חקיקה ישנה אשר השפעותיה עשויות להיות משמעותיות על המרחב הציבורי והפרטי במדינה.