תקציר: בג"ץ 5746/20 - האגודה לזכויות האזרח ואח' נגד הכנסת ואח'

בפני בית המשפט העליון, בג"ץ 5746/20, התקיימה סדרת דיונים ועותרים למתן צו על תנאי. העותרים כללו את האגודה לזכויות האזרח בישראל, עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, רופאים לזכויות אדם - ישראל, וארגון פרטיות ישראל. הם עתרו נגד מספר משיבים, כולל הכנסת, הממשלה, שירות הביטחון הכללי, משרד הבריאות והרשות להגנת הפרטיות.

העותרים הביעו חשש שהסמכת שירות הביטחון הכללי (שב"כ) לסייע במאמץ הלאומי, בעיקר באמצעות שימוש בטכנולוגיה אזרחית לזיהוי אנשים שבאו במגע עם חולים בנגיף הקורונה, אינה עומדת בדרישות של שמירה על זכויות פרטיות. זאת, במיוחד נוכח תנאי המעקב שהוצבו במערכת, אשר מאפשרים לשב"כ לעקוב אחר תנועות ומגעים לפרק זמן של עד 14 ימים לפני האבחון.

התחילתה של סמכות זו הייתה בהחלטת ממשלה, אשר נדונה בבית המשפט המחוזי. הוחלט כי ההסמכה נדרשת לחקיקה ראשית, ועל כן הסמכת השב"כ עוגנה בחוק המיוחד לתקופת חירום - חוק הסמכת שב"כ (הוראת שעה).

העותרים טוענים כי החוק אינו מידתי ואינו תואם את חובת ההגנה על פרטיות האזרחים, כפי שמחייבת החוקות הבינלאומיות ושאר חוקים דומים בעולם. במיוחד נדונה האפשרות המוקנית לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים ללא פיקוח הולם, וללא תהליך מניעתי כראוי.

• עמדת העותרים: יש לסגת מהסמכת השב"כ ניו שימוש בטכנולוגיות מעקב מפלה ולצמצם ההתערבות שחודרת לפרטיות.
• עמדת המשיבים: החוק עונה לצורך חיוני למניעת התפרצות נוספת של נגיף הקורונה, והוא סביר במסגרת המאבק במגיפה.

במהלך הדיונים הוגשו מספר בקשות להאריך ולתאם מועדי הגשת תגובות על ידי שני הצדדים. חלק מהבקשות נענו, וחלקן לאור הסכמות בין הצדדים לא נדרשו לדיון נוסף.

לבסוף, הוחלט על ידי מר השופט מזוז, השופט פוגלמן והשופטת וילנר, כי אין להמשיך עם העתירה והטענות נדחות על הסף. הוסבר כי מתן הסמכות לשב"כ כגוף המסייע במאבק הקורונה נתמך בנימוקים על נחיצותו בשלבי החירום הראשוניים של המגיפה, ושהוועדה לביקורת המדינה תפקח על פועלות השבכ בצורה מתמשכת.

לסיכום, העתירה נדחתה, ולמרות שהעותרים הפסידו, לא נפסקו להם הוצאות, מה שממחיש את ההבנה של בית המשפט במורכבות הנושא וחשיבות השאלות שהוא מציג גם מבלי שנמצאה עילה לקבלת הטענות.