סיפור המקרה: ח"כ דני דנון נגד הפרקליטות והיועץ המשפטי

בחודש אוגוסט 2014 הוגשה עתירה בבית המשפט העליון על ידי חבר הכנסת דני דנון כנגד מספר גורמים, להם הוא ביקש צו על-תנאי. בין הגורמים היו פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, משטרת ישראל וחברת הכנסת חנין זועבי. העתירה נדונה בפני השופט סלים ג'ובראן.

במסגרת העתירה, עורך דינו של דני דנון ביקש מתן צו על-תנאי כלפי המשיבים, מה שמחייב אותם לענות ולספק הסברים למקרה הנתון תוך 45 יום. החלטה זו ניתנה בסוף אוגוסט 2014.

המשיבים ביקשו שינוי מועד הגשת ההסברים, ובתחילת נובמבר נעתר בית המשפט להארכה עבורם עד ל-9 בנובמבר 2014. שינוי זה נדרש ככל הנראה בשל אילוצים שונים בתהליכי העבודה שלהם.

לאחר מכן, בסוף נובמבר 2014, הוחלט כי העתירה תובא לדיון בפני הרכב שופטים, כך שהדיון יוכל להתנהל בצורה מעמיקה ומחודדת יותר. בדיון השתתפו עורכי הדין מטעם שני הצדדים.

בתחילת השנה הבאה, בפברואר 2015, הוגשה בקשה מטעם העותר, דני דנון, לצירוף פרוטוקול לבית המשפט. באופן דומה להחלטות קודמות, נענה בית המשפט לבקשה של דנון.

במאי 2015, דחה בית המשפט מועד קבוע לדיון מכיוון שלא התברר מהם האילוצים שמונעים את נוכחות הצדדים במועד המקורי. בדיון השתתפו עורכי דין מטעם הצדדים השונים, ולמרות זאת התקיימה שיחה על גמישות בזמנים, כך שהדיון יוכל להתקיים בבוקר או בצהריים, לפי בקשת דנון.

בסופו של דבר, בתחילת יוני 2015, העתירה נמחקה לבקשת שני הצדדים, ללא צורך בפסיקת הוצאות. ההחלטה ניתנה על ידי המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, וסיימה את התיק ללא העמדה של צד אחד כנגד האחר.

מניתוח ההליכים והמועדים בתיק זה, ניתן לראות כי המהלך של העתירה כלל מספר פניות ומשא ומתן בנוגע לתזמון דיונים והגשת מסמכים, והגיע למצב של סיום הסכמה הדדית. הצדדים הצליחו ללבן את הנושאים שעלו ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, דבר אשר חסך את הצורך בהכרעה שיפוטית פורמאלית והביא לסיום התיק.