תקציר בג"ץ 5697/15 - Al Aseel Co. For Trade, Industry & General Contracting ואחרים נגד שר הביטחון ומשרד הביטחון

הסיפור מתחיל כאשר חברת Al Aseel Co. For Trade, Industry & General Contracting, שבבעלות אוסאמה מוחמד סעיד נעסאן, מגישה עתירה לבית המשפט העליון של מדינת ישראל, המכהן כבית משפט גבוה לצדק, נגד שר הביטחון ומשרד הביטחון. העתירה כללה בקשה לצווים על תנאי וביניים, מה שמעיד על קיומו של סכסוך מסוים בין הצדדים, כאשר מדובר על פעולות הקשורות בטובין מסוימים.

ביום 23 באוגוסט 2015, השופט י' דנציגר, שנתן החלטה ראשונית בנושא, הורה למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה עד ליום 23 בספטמבר 2015, תוך הימנעות מנקיטת צעדים בלתי הפיכים ביחס לטובין און לנושא העתירה, עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים.

לפי החלטה נוספת של השופט דנציגר ביום 8 בנובמבר 2015, הורה בית המשפט כי העתירה תועבר לדיון לפני הרכב. נקבע גם כי המשיבים לא יבצעו פעולות הקשורות בטובין המדוברים, עד הגעת ההכרעה בעתירה עצמה. זהו צעד שמור לו החשיבות, שכן הוא ממעיט באפשרות של פגיעות נוספות, ככל שיהיו כאלה, עד להתבררות הנושא

לאחר מספר חודשים, ביום 1 ביוני 2016, בנסיבות מוטחות, נדרש השר הביטחון ומשרד הביטחון להגיש את תגובתם לעתירה עד ליום 6 ביוני 2016, בעקבות כך שלא נקבע תאריך להגשת תגובתם המקורית שנקבעה על ידי השופט דנציגר.

הדיון המרכזי עצמו התקיים ביום 25 ביולי 2016, לפני הרכב של השופטים מ' נאור, ח' מלצר וד' ברק-ארז. העותרים, בהיותם מיוצגים על ידי עורך הדין אמל פלאח, והמשיבים על ידי עורך הדין רן רוזנברג, חזרו בהם מעתירתם לאחר שהתבוננו בחומר סודי שהובא לפניהם. בית המשפט, בפסיקתו, קבע כי העותרים יסוגו מן העתירה, ולא יינתן צו להוצאות, זאת לפנים משורת הדין. מהחלטה זו ניתן להבין כי בית המשפט העריך את החומר שהוצג ולפיו, העותרים הבינו שאין בידם להמשיך בעתירה.

• התיק התנהל לאור סכסוך בין חברה מסחרית לכוחות הביטחון של מדינת ישראל.
• העתירה נועדה למנוע משר הביטחון לפעול באופן שבעיני העותרים היה פוגע בזכויותיהם המוכרות.
• בעקבות הצגת חומר חסוי, החליטו העותרים לחזור בהם מהעתירה.
• בית המשפט בחר שלא לפסוק הוצאות, למרות סיום ההליך המוקדם ממנו ציפו.

בסיכום הדברים, ניתן לומר כי תיק זה ממחיש את החשיבות בהבאת כל החומר הרלוונטי בפגישה משפטית ובהכרת הזכויות והחובות של כל הצדדים מראש. כמו כן, הוא מדגיש את התהליך שבו צדדים יכולים להעריך מחדש את עמדותיהם ולהגיע להסכמים שייתכן שלא היו צפויים בתחילה. התנהלותו של בית המשפט מדגימה את העקרון של עשיית צדק והתחשבות במידע חדש בלי לטעון בזבוז של משאבים מיותרים על ידי פסיקות למסות לצדדים.