תקציר בג"ץ 569/19 - פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

מקרה זה עוסק בתיק בו פלוני, אדם פרטי, הגיש עתירה בבית המשפט העליון כנגד היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הפנים. הייתה התנהלות מורכבת של מספר הודעות ותגובות בין הצדדים, כאשר לבסוף ביקש העותר למחוק את העתירה, מה שהוביל להחלטות שונות הקשורות בהוצאות ובהכרח להגשת מסמכים נוספים.

תחילת הדיון הייתה בעתירה שהוגשה על ידי העותר, אותה הוא הגיש בייצוג עורך הדין אריה סוכובולסקי, כנגד המשיבים – היועץ המשפטי לממשלה, משרד הפנים ומשיב נוסף אשר זהותו אינה מצוינת, אלא רק בכך שהוא גם "פלוני". העתירה התמקדה בבקשה של העותר למתן צו על תנאי, מה שמרמז על רצונו של העותר להשהות התקדמות בהליך או החלטה שהתקבלו בעניינו.

המשיבים, המיוצגים על ידי עו"ד רנאד עיד משירות המדינה ועו"ד כפיר דור, התבקשו להגיש את תגובתם למהלך עד לחודש פברואר 2019. הדיון בהתנהלות נע ברובו סביב בקשות להארכת מועד והגשת תגובות, דבר המעיד כי ניהול הזמן היה משמעותי בתיק זה.

לאורך ההליך, השופט יוסף אלרון והרשמת שרית עבדיאן חתמו על מספר החלטות בעניין, בייחוד בקשות להארכת מועד מצד העותר ותנאי למחיקת העתירה מחוסר מעש אם לא יוגש נימוק עד לתאריך מסוים. העותר ביקש מספר הארכות וטיעוני המשיבים הוגשו בהתנגדות להארכות אלו, תוך הדגשת התנגדותו המפורשת של היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הפנים.

בתוך כך, ניתן אישור לבקשה להארכת מועד עד ל-28 בפברואר 2019, תוך דגש על האפשרות להגיש ראיות חדשות. לרשות העותר ניתנה האפשרות להגיש תשובתו לתגובה עד ל-1 באפריל 2019 וזה ככל הנראה כדי לאפשר בחינה מעמיקה יותר של הדברים והמצאת חומר נוסף שעלול להיות רלוונטי להכרעה.

בהמשך, בחודש מאי 2019, אף על פי שהייתה נדרשת תשובה מצד העותר, הועלתה בעיה של חוסר מעש והוגשה בקשה למחיקת עתירה במידה והתשובה לא תוגש עד ל-26 במאי 2019. התנהלות זו מלמדת על דינמיות בהליכים ועל הצורך לתת תגובות מסודרות ומוקפדות בזמן שנקבע.

לאחר שהועלתה שאלה של עיכוב הראיות בעניינו של המשיב 3, בית המשפט קבע שאין מקום לשנות מהחלטתו הראשונית מה-27 בפברואר 2019. המקום להגיש את הבקשה המתאימה הוא בבית המשפט שדן בתיק העיקרי של המשיב, ולא בבית המשפט העליון.

באוגוסט 2019 התקבלה החלטה על ידי הרשמת שרית עבדיאן בה לא נפסק צו להוצאות. הרשמת ציינה כי הגיוני שבקשות למחיקת הליכים יגררו בדרך כלל הוצאות, אך בנסיבות העניין, הסיבה לכך היא שלא התקיים דיון ממשי. העותר החליט למחוק את העתירה בשלב המקדמי, ולפיכך לא נדרשו הוצאות.

לסיכום, המקרה משקף כיצד יכול תהליך משפטי להכיל אינספור דרישות טכניות ודיונים על זמנים ותשומות, כמו גם את הפן האנושי של קבלת החלטות בריאות כמו לבטל עתירה שיכולה לעכב אותך יותר מאשר לקדם את מטרותיך האמיתיות. במקרה זה הסתיימה העתירה ללא תוצאות משפטיות מהותיות, אך לפתיחה המחודשת של ההליך המשפטי עורכים חשבון תמידי עם עלויות הזמן והמשאבים הכרוכים בכך.