סיכום תיק בג"ץ 5228/14: בצלם נגד רשות השידור ואח'

התיק בג"ץ 5228/14 עוסק בעתירה שהוגשה על ידי ארגון "בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים" כנגד רשות השידור וגורמים אחרים. הארגון פנה לבית המשפט העליון בנוגע להחלטה של רשות השידור שלא לאפשר להם לשדר תשדיר פרסומת שבו נמנים שמות של ילדים פלסטינים שנהרגו במהלך מבצע "צוק איתן". לטענת "בצלם", מדובר בעובדות שנכונות וחשוב להביא את המידע לידיעת הציבור.

השאלה המרכזית שעלתה לדיון היא האם התשדיר נחשב ל"פרסומת פוליטית או אידיאולוגית אסורה" בהתאם לכלל 7(2) לכללי רשות השידור. גורם נוסף למחלוקת הוא העיתוי של הפרסום, בזמן שעדיין ישנן לחימה והתמודדות עם מצבים רגישים בעזה.

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עסק בשאלה האם יש לאפשר את שידור התשדיר תוך התייחסות לחופש הביטוי מול תקנות השידור המקומיות. הצדדים לעתירה כוללים את "בצלם" מצד אחד עם ייצוג משפטי על ידי עורכי הדין חגי קלעי וגלעד ברנע, ומנגד את רשות השידור מיוצגת על ידי עורכי הדין מוטי ארד ומירב אליהו ביחד עם היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד שוש שמואלי.

בדיונים שנערכו, השופט א' רובינשטיין הדגיש את הצורך בנקיטת זהירות ביחס לשידורים מסוג זה, במיוחד במצבים רגישים פוליטית וביטחונית. השופט נ' הנדל ציין את החשיבות בקביעת נהלים ברורים שמטפלים במצבים דומים בעתיד, כדי למנוע מצבים בלתי מדויקים או שנויים במחלוקת.

בית המשפט דחה את העתירה לאחר שנקבע כי התשדיר המוצע אכן נופל תחת הקטגוריה של פרסומת אסורה בשל היותו שאלה הנתונה למחלוקות פוליטיות ותוך התחשב בעיתוי, שבו הקונפליקט בעזה עדיין היה בעיצומו. כמו כן, בית המשפט המליץ לקבוע נהלים ברורים על מנת להימנע מאי הבנות או מחלוקות דומות בעתיד.

במהלך הטיפול בעתירה, הוצגו עמדות ותשובות שונות מגורמים שונים בתוך הממשלה. היועץ המשפטי לממשלה הביע את דעתו שטוב היה אם היו נהלים כאלה קיימים מראש על מנת למנוע פניות חוזרות לבית המשפט למתן החלטות דומות בעתיד. בנוסף לכך, במהלך הדיונים בבית המשפט נבחנה הצורך במידה מסוימת של גמישות בהחלטות הנוגעות לשידורים ציבוריים ומידתיות בהחלטות אלו.

• מסמך המזכיר את ההחלטה בזמנים שונים, כולל תאריכים חשובים הנקובים בדיונים כמו 28.7.2014 ו-31.7.2014.
• נדחתה העתירה על בסיס שיקולי סבירות ומידתיות של רשות השידור.
• הומלץ לקבוע כללים ונהלים מחייבים לכל הנוגע לשידורי פרסומות בעלי היבט פוליטי.

לסיכום, המקרה הדגיש את האיזון בין חופש הביטוי לבין הצורך לשמור על סדר חברתי והמחויבות להתנהל בצורה מידתית בניהול אמצעי התקשורת הציבוריים.