סכסוך על תשלומי הורים במערכת החינוך: בג"ץ 5004/14 ו-6214/15

בבית המשפט העליון הוגשו שתי עתירות מרכזיות תחת המספרים בג"ץ 5004/14 ובג"ץ 6214/15, בעניינן חשיבות וזכויות חינוך בישראל. העותרים המרכזיים כוללים את ג'קלין שמשון והאגודה לזכויות האזרח בישראל, אשר יצאו נגד שר החינוך ומשרד החינוך על פעולותיהם בקביעת תשלומי הורים בבתי הספר הציבוריים.

עתירות אלו הוגשו מתוך הדאגה כי ההסדרים הנוכחיים מאפשרים חינוך "אפור", בו הורים משלמים עבור תכניות חינוך נוספות מעבר למערכת החינוך הסטנדרטית, מה שעלול להעמיק את הפערים בתוך מערכת החינוך ולהשפיע על עקרון השוויון.

המוסדות הנתבעים כללו את משרד החינוך, מדינת ישראל וכמה רשויות מקומיות כגון עיריית הוד השרון, עיריית בת-ים, עיריית תל אביב ומועצות אזוריות. הטענות הנדונות קשורות בכך שהמשרד מאפשר תשלומים נוספים שאינם במסגרת החינוך הבסיסי החינמי שהמדינה מחויבת לספק.

בהתאם לכך, העותרים טענו כי מימון תכניות חינוך נוספות על ידי הורים מעמיד בסכנה את ערך השוויון בחינוך ומציעים שיש להפסיק את המגמה הזו כדי שכל ילד בישראל יוכל להנות מאותו רמת חינוך, ללא הבדל בין יכולת כלכלית של הורים.

במהלך הדיונים, דנו השופטים, בין היתר, במדיניות משרד החינוך לגבי היתר גביית תשלומי הורים והאם זה עומד בהלימה עם חוקי המדינה ועקרונות שוויון הזדמנויות. העתירות זכו להתייחסויות רבות מצד המשיבים אשר ניסו להציג סיבות חוקיות למתן אישור לגביית התשלומים הללו.

עבור העותרים, צוות עורכי הדין הרן רייכמן, טל חסין ויעל כפרי עמדו לייצג את הטענה שכספים הנגבים מהורים גוררים בעקבותיהם יצירת חינוך מובדל המעניק יתרון לילדים ממשפחות מבוססות בעוד הילדים שאין באפשרותם לשלם נשארים מאחור.

בדיונים הצליחו להעלות עורכי הדין מטעם העותרים כי האופי של תכנית החינוך אמור להיות שווה לכולם – כך שכל ילד בישראל יוכל ליהנות מהמגיע לו כאזרח המדינה מבלי תלות ברקע הסוציו-אקונומי של משפחתו.

• ההחלטה המרכזית שבפסק הדין מציינת כי בתי המשפט מכירים בצורך אנשים להעניק לילדיהם חינוך אותו הם חפצים, אולם תפקיד המחוקק לקבוע כיצד השוויון והאפשרות לבחור אישית מתיישבים יחדיו.
• השופט עמית פסק כי לכך יינתן מענה רק באמצעות שינויי מדיניות שיבוצעו באמצעות חקיקה ולא בפסיקה שיפוטית.

בסיכום הדיונים, החליטה בית המשפט העליון כי המדיניות הקיימת על גביית תשלומי הורים אינה נוגדת את הדינים הנוכחיים של מדינת ישראל. עם זאת, הם הוסיפו כי ייתכן ויש מקום לשינויים מצידו של המשרד כדי לשפר את ההסדרים הקיימים בכוונה להגביר צדק ושוויון חינוכי.

פסק דין זה מציב שאלות רבות לגבי מקומו של חינוך פרטי אל מול ציבורי בישראל ובעל משמעויות גדולות על תפקוד מערכת החינוך בעתיד.