אימן טביה נגד משטרת ישראל - בג"ץ מספר 490/15

בתיק זה, הוגשה על ידי אימן טביה עתירה לבג"ץ בבקשה להסיר את המניעה המונעת ממנו להיכנס לשטחי מדינת ישראל. העותר טוען כי הנתונים המודיעיניים שבידי הרשויות המצביעים על עבירות שהייה בלתי חוקית ועבירות רכוש אינם מוצדקים, וכי הוא אינו מפר חוק ויסייע לו להיכנס לישראל לצורך פרנסת משפחתו.

• משיבה המובילה בתיק היא משטרת ישראל, אם כי גם מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון נמנה בין המשיבים בעתירה הראשונית.
• המחלוקת המרכזית נסובה סביב בקשת העותר לקבל היתר כניסה לישראל וגילוי הנהלים שמכוחם מוטלת מניעה כזו.

בתחילת הדרך, ביקש אימן טביה פטור מתשלום אגרה בשל מצבו הכלכלי הקשה. הבקשה נדחתה בשל היעדר מידע מספק, אך נקבעה אגרה מופחתת שעליו לשלם.

לאחר מספר החלטות ביניים בנוגע להסדרת תשלום האגרה והארכת המועד לתשלומה, הגיע התיק לדיון בפני שופטי בג"ץ. העותר טען כי על הרשויות לפרסם את הנהלים שעל פיהם מוגבלות כניסות, וכי המציאות מונעת ממנו את היכולת לשמור על פרנסת משפחתו. מנגד, המדינה הצביעה על קיום מידע מודיעיני המקשר את העותר לעבירות שבעניינן הוגבלה כניסתו.

בדיון בפני בג"ץ נטען כי קיימת לעותר אפשרות להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא התקיים צורך לדון בסוגיה בגדרות בג"ץ. נמנע ממתן צו האוסרת על עתירות דומות ביתר התיקים מנהלתיים הקיימים. בדיון זה נדחתה העתירה למתן צו על תנאי.

במהלך הדיונים והבקשות שהתנהלו בתיק זה, חלה מחלוקת בנוגע לניהול הליך נכון בעניין תשלום האגרה. העותר ביקש עיון חוזר בהחלטות קודמות באמצעות נציגיו המשפטיים, והמערכת השיפוטית נדרשה שוב ושוב להתייחס לאישושי הטענות שנותרו בלתי מספקות.

נראה כי גישות השופטים בבית המשפט העליון נטו לדחות את הבקשה של העותר מהסף, מכיוון שלא הצליח לתמוך בטענותיו באסמכתאות מספיקות אשר היו מבססות טיעוניו המרכזיים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, וההוצאות לא הוטלו על העותר לאור הנסיבות הפיננסיות שהציג.