העתירה של אימן טביה נגד משטרת ישראל - סיכום אירועים והחלטות

במקרה זה, אימן טביה, תושב אזורי יהודה ושומרון, פנה לבית המשפט העליון באמצעות עתירה לביטול ההחלטה האוסרת עליו כניסה לשטחי מדינת ישראל. טביה טען כי ההחלטה מונעת ממנו לפרנס את משפחתו כראוי ושאין לו עבר פלילי שיצדיק את האיסור.

בתחילת התהליך ביקש טביה פטור מלא מתשלום האגרה הנדרשת לצורך הגשת העתירה, בטענה כי הוא נמצא במצב כלכלי קשה. הרשמת ליאת בנמלך דחתה את בקשתו לפטור, אך הפחיתה את סכום האגרה ל-1,000 ש"ח. לאחר מכן, הרשמת נענתה לבקשה להארכת מועד לתשלום האגרה, למרות התנגדות המשיבה.

במשך הזמן שהתנהל התיק, הועלתה בקשתו של טביה לעיון חוזר בהחלטה אודות האגרה. טביה ושני טען כי הוא עובד בעבודות מזדמנות ומשכורתו "דלילה", אך הרשמת לא מצאה עילה לשנות מן ההחלטה המקורית.

• ב-27.04.2015, הרשמת בנמלך הודיעה כי אם לא יוסדר תשלום האגרה תוך 3 ימים, ההליך יימחק ללא הודעה נוספת.
• בבית המשפט העליון דחו את העתירה על הסף בהמלצת מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון ומשטרת ישראל, בטענה כי יש לעותר סעד חלופי בבית משפט לעניינים מינהליים.
• השופטת ד' ברק-ארז הבהירה שכל פעולות המשטרה ככל שהן נוגעות לאי הענקת היתר כניסה לישראל תואמות לדין, והעותר לא הצליח להציג נתונים תומכים המספקים להבנת איזו פעולה יכולה להוות חריגה.

בנוסף, טען טביה כי חוסר הבהירות באשר לסיבות למניעת כניסתו שלו ושל תושבים אחרים מפר את זכויותיהם לפעול מתוך ידיעת החוק והתקנות. טענתו המרכזית הייתה כי נהלי המשטרה אינם שקופים ואינם נגישים לתושבי האזור, מה שמותיר את כולם בערפל משפטי.

לסיכום, העתירה נדחתה, ובית המשפט הורה כי לא ייפסקו הוצאות לטובתו של טביה. יתר על כן, לאור המידע המודיעיני שהוגש על ידי המשטרה, הכולל האשמות בעבירות שהייה בלתי חוקית ועבירות רכוש, הוחלט כי המניעה שהוטלה על כניסתו היא לגיטימית ומשפטית. המסקנה הייתה שהעתירה אינה יכולה להתברר בבית משפט העליון, וגורמים מנהלתיים נדרשים לבדיקתה.