בג"ץ 4635/16 – רוית צור-וייסלברג ואח' נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים ושר הפנים

התיק עוסק בתביעה של שתי נשים, רוית צור-וייסלברג ואורלי וייסלברג-צור, יחד עם האגודה לשמירת זכויות הפרט, נגד מנהל מינהל האוכלוסין ושר הפנים. העותרות ביקשו מבית המשפט העליון להורות על תיקון התייחסות בחוק מרשם האוכלוסין בנושא רישום ילדים שנולדו לבנות זוג מאותו המין.

בעתירתן טענו העותרות כי יש להרחיב את ההגדרה "שם האב" בחוק כך שתכלול גם "אם נוספת" בבנות זוג שמבקשות לרשום את ילדיהן באופן תקין, והרישום לא יוגבל להורה זכרי בלבד. בנוסף, ביקשו לקדם את האפשרות לרשום את שתי בנות הזוג כהורים על פי חוק המרשם של שנת 1965.

ההליך הארוך נדון במהלך מספר שנים, כאשר בית המשפט העליון נדרש להחלטות פרוצדורליות רבות ולהארכות חוזרות במועד הגשת תגובות מטעם המשיבים, שהן משרד הפנים ונציג המדינה. ראוי לציין את צמידות הפגישות והדיונים המשפטיים, בהם נשקלו היבטים משפטיים שונים, כולל פירוש החוק והתאמתו למציאות החברתית המשתנה.

• בשלב הראשון, הוגשה בקשה לצו ביניים להבטחת רישום זמני של הילדים תוך תקופת הדיון, אך בקשה זו נדחתה.
• במהלך ההתדיינות הציע בית המשפט לצורך הגמשת ההליך לקבלת "צו הורות שיפוטי" כחלק ממאמץ לגשר על הפער בין החוק הכתוב למצב החברתי.

ב-2018, התקבלה תגובת המדינה אשר נטה להתייחס לעתירה בכך שמצידה אינה מתנגדת להרחבת הפירוש שייתן לכלול "אם נוספת" כמשמעות של ביטוי "שם האב", אך בשלב זה לא נתקבלה החלטה סופית.

בסופו של דבר, בית המשפט החליט לדחות את העתירה, הן משיקולים מגוונים הקשורים לדין הקיים והן מתוך ראייה משפטית כוללת שכללה את המורכבות והמשמעויות של שינוי ההגדרות הקיימות בחוק. פסק הדין ציין את הצורך בשיקול דעת רחב יותר מצד המחוקק בפתרון סוגיות מורכבות כגון אלו.

כבוד השופט ח' מלצר, המשנה לנשיאה של העליון, כתב פסק דין מפורט שבו דחה את העתירה במלואה, תוך שהדגיש את העובדה שהנושא דורש טיפול חקיקתי שתואם את ההתפתחויות החברתיות וחידושים בנושאי זכויות המיעוטים והמשפחה.

המקרה ממחיש את המתח בין זכויות הפרט והמשפחה לבין הפרשנות והיישום המשפטי המסורתי של חוקי המדינה, והצורך להסתגלות חוקתית וחברתית במצבים שיש בהם שינוי מתמיד.