משפט מוחמד עליאן ואחרים נ' משטרת ישראל בפרשת החזרת גופות

מדובר במספר עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק על ידי מספר תושבים פלסטינים, ביניהם מוחמד עליאן ועבד אבו גזאלה. העותרים ביקשו מבית המשפט להורות על החזרת גופות בניהם, שנמצאו ברשות רשויות הביטחון בישראל, כדי שיוכלו לקבור אותם כראוי.

בתחילת ההליך המשפטי, בשנת 2016, הוגשה עתירה על ידי מוחמד עליאן ואחרים נגד המשטרה ופרקליטות המדינה בגין אי החזרת גופות של קרוביהם. העתירה כללה טענות כנגד המשך החזקת הגופות על ידי רשויות המדינה, זאת בניגוד להסכמות קודמות ובניגוד לעקרון כבוד האדם.

• בנובמבר 2016, לקראת סיום השנה, העותרים עדכנו כי שר הביטחון מבקש להביא את הסוגיה לדיון בקבינט המדיני-בטחוני, אולם טרם נבחנה שם.
• בינואר 2017, הגישה המדינה עמדתה לאחר שהוחלט שלא להחזיר את גופת בנו של אחד העותרים, מה שעורר את הצורך להגשת תצהיר מהיועץ המשפטי לממשלה בעניין ההיתכנות המשפטית להחזקת הגופות.

במהלך הדיונים, התקיים שיח משפטי מרובה, במסגרתו בית המשפט העליון הוציא צווים על תנאי כמקובל, בהם ניתנה הוראה לרשויות המדינה להבהיר את עמדותיהן ולנמק את המשך החזקת הגופות. כמו כן, נדונו מקרים דומים במקביל (בג"ץ 8503/16, בג"ץ 285/17) שאוחדו לעתים עם הדיון במקרה זה עקב הדמיון ביניהם.

במשך התקופות השונות בדיונים, ניתנו החלטות בנוגע להארכת מועדים להגשת תגובות המשיבים, ולעיתים אף נדרשה החמרה ביחס למשמעת הגשת המסמכים. בשלב מסוים אף צוין חובה על המשיבים לשלם הוצאות נוספות עקב התנהלותם.

בית המשפט העליון, הכולל את השופטים דנציגר, הנדל, ופוגלמן בדיון המרכזי, דן במספר סוגיות מרכזיות כגון כבוד האדם והלגיטימיות של החזקת הגופות מנקודת מבחינת הסמכות המנהלית והחוקית. עמדת המדינה הייתה מורכבת וכללה הפניות לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, סעיף שהביא להיבטים נוספים שיש לבחון סביב החזקת הגופות כהרתעה ואמצעי לחץ.

לבסוף, בתיק זה נושא החזרת גופות הוסדר חלקית לאחר מספר החלטות מנוגדות, כאשר בית המשפט בחר להציב מזכויות האדם את הבסיס למוסדות ההחלטות המשפטיות והחברתיות בישראל. העתירה והתיקים המקבילים לה עוסקים לא רק בהחזרת הגופות אלא ביכולת האיזון שבין פעולות הביטחון הלאומי לבין הזכויות הכלל אנושיות של כבוד המת ובני משפחתו.

• ב-14 בדצמבר 2017, בעקבות הליכים ממושכים, הוחלט לקבל את העתירות ועל כן להעביר את הגופות להמשך קבורה כמתבקש בפסק הדין שניתן.

ההחלטה לא הייתה פשוטה ולא התקבלה פה אחד. היה פירוש שונה בחלק מהמקרים, אך הנושא תאם את רוח המוסר והחוק, ומוכרח להביא לשינויים במדיניות הקיימת בעתיד. כמות התיקים והוראת בית המשפט העליון הציבו דגש על זכויות הפרט, הדהוד דברי החוק והנחיית העקרונות האזרחיים עליהם יש להקפיד גם כאשר ביטחון המדינה נמצא כעמוד עליון.