בג"ץ 3573-01-26

1. העתירה שלפנינו הוגשה ביום 2.1.2026, והיא מכוונת לביטול מעצרו המינהלי של העותר.

2. מהעתירה ומנספחיה עולה כי העותר שוהה במעצר מינהלי מיום 18.1.2024 וכי צו המעצר הנוכחי שהוצא בעניינו, הרביעי במספר (להלן: צו המעצר הנוכחי), עתיד להסתיים ביום 14.1.2026, דהיינו פחות משבועיים ממועד הגשת העתירה. כן יצוין, כי צו המעצר הנוכחי אושר בהחלטת בית המשפט הצבאי מיום 21.7.2025 וכי ערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים כבר ביום 11.12.2025 (להלן: פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים).

3. כידוע, שיהוי נמדד לא רק באופן כמותי, אלא גם בשים לב לדחיפות העניין (בג"ץ 3597/24 עודה נ' שופט צבאי משפטאי, פסקה 6 (2.5.2024); בג"ץ 33398-09-25 אל שלאלדה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (12.9.2025)). כפי שהובהר בעבר, כאשר עניינה של עתירה הוא צו מעצר מינהלי העתיד לפקוע בתוך פחות מחודש ימים, ולאור דחיפות הטיפול בה נדרש לתת לה קדימות הן מצד המשיבים והן מצד בית משפט זה, נדרש העותר מצדו להגיש את העתירה במהירות - דהיינו, במקרה הרגיל, בתוך לא יותר משבוע ממועד מתן פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים (ראו: בג"ץ 60248-09-25 מסאד נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 3 (21.9.2025); בגץ 65322-09-25 אלחגה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 3 (28.9.2025)). העתירה דנן לא הוגשה בתוך פרק הזמן האמור, ללא שצוינה כל הצדקה לסטייה מהכלל האמור, ולפיכך דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי.

4. אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ‏י"ח בטבת התשפ"ו (‏7.1.2026).