דיון בתיק בג"ץ 1836/16 בין עופר ונועה פירט למדינת ישראל ורשות מקרקעי ישראל

במרכז הדיון נמצא תיק בג"ץ 1836/16, אשר בו עופר פירט ונועה פירט, תושבים פרטיים, עותרים כנגד מדינת ישראל ורשות מקרקעי ישראל. הדיון בתיק זה נערך בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק. הוא נוגע להחלטה שניתנה על ידי רשות מקרקעי ישראל, שלה מתנגדים העותרים.

בשלב הראשון של התיק, ב-6 במרץ 2016, השופט י' דנציגר ציין שיש להעביר תגובת המדינה לאותו תאריך 10 באפריל 2016. לאחר מכן, ב-11 באפריל 2016, ניתן אישור לבקשת המדינה להארכה, מה שמעיד על הצורך במענה נוסף מצד המדינה או להכנת טיעוניה.

במסמך אחר, מיום 19 במאי 2016, השופט דנציגר הורה על העברת העתירה לדיון בהרכב, מה שמעיד שהתיק ממשיך לעסוק בסוגיה שמצדיקה קבלת תשומת לב נוספת מהרכב של שופטים. התביעה מבקשת להתערב בהחלטות שהתקבלו על ידי רשות מקרקעי ישראל במקרים מסוימים הקשורים בטיפול בקרקעות של המבקשים.

התיק עוסק בכמה נושאים מנהליים משמעותיים, בהם שאלות הסמכות המנהלית, וכן סוגיות של מידתיות וסבירות בצעדים שנקטה הרשות. מה שמעניין במיוחד הוא המתחים שעלו בין הפרטים והרשות המנהלית, כאשר העותרים טוענים שהחלטות הרשות אינן הולמות את המידתיות הנדרשת והסבירות המצופה מרשות שלטונית.

• ב-15 בינואר 2018, התיעוד מציין כי הוחלט על פי דעתו של השופט ע' פוגלמן, כאשר המשנה לנשיאה ח' מלצר חותם על הצטרפות לפסק הדין. משמעות הדבר היא שבית המשפט העליון הכריע בנושא לטובת אחת הצדדים, מה שלמעשה מסיים את הדיון בבית משפט זה.
• נושאים נוספים עליהם נדון היו הקשר שבין החלטות מנהליות והזכויות של האזרחים לנצל מקרקעין בהתאם להמלצות והחלטות של רשות מקרקעי ישראל.
• הכמו כן, הוקרה באופן עצמאי השאלה האם החלטות המדינה במקרים אלה היו סבירות או מוגזמות מבחינה מנהלית, במיוחד לאור השיקולים שנלקחו בחשבון במתן ההחלטות הללו.

בסופו של דבר, דיון בתיק זה מדגיש את החשיבות של שיקולי מידתיות וסבירות בהחלטות מנהליות, כמו גם את חשיבותו של סעד אפקטיבי מהמערכת המשפטית במקרי מחלוקת בין המדינה לאזרחים הפרטיים. אף כי החלטות הסופיות לא מצויות בתיעודים שנמסרו, ברור מהמהלכים והדיונים שהתקיימו שהתיק עורר נושאים עקרוניים חשובים והוביל להחלטה שקיבלו על ידי שופטות העליון.