עתירות בנושא צווי החרמה והריסה במחנה הפליטים קלנדיה

במקרה שלפנינו עמדו לדיון שתי עתירות חשובות המתייחסות להוצאת צווי החרמה והריסה לשני מבנים במחנה הפליטים קלנדיה, תחת סמכות הצבא באזור זה. ההחלטות נוגעות לדירות בהם התגוררו חשודים במעורבות בפיגוע דקירה בשער יפו בירושלים. הפיגוע התרחש בדצמבר 2015, במהלכו נהרגו שני אנשים ונפצעו שניים נוספים.

הפרטים אודות בעלי העניין בעתירה

העותרים כללו את מחמד צאלח חמאד ובנו ענאן, המתגורר על גג מבנה במחנה הפליטים, ויאסין יוסף עסאף ובנו עיסא, המתגורר בדירה הממוקמת בקומה הראשונה באותו מבנה. שניהם נתבעו על ידי "המוקד להגנת הפרט" כדי למנוע את ההריסה. מנגד, המשיב היה המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, אשר הוציא את צווי ההריסה בעקבות תקנה ישנה מתקופת המנדט הבריטי.

מהלך הדיון המשפטי

הדיון המשפטי נערך בתחילה במרץ 2016, כאשר הוצא צו זמני אשר מונע את הריסת הדירה עד לבירור נוסף שמתבצע ברשות בית המשפט העליון. במהלך הדיון ביקשה ההגנה להבין אם הדירות נבנו על קרקע של אונר"א ולבחון סוגיות נוספות שיכולות להשפיע על ההחלטה להוציא את צווים אלו.

במסגרת הדיון הציעו הצדדים להציג פרטים נוספים שביכולתם לשפוך אור על נושא העמידות של צווים אלו, ובית המשפט קבע כי יש להגיש תגובות והבהרות נוספות תוך פרק זמן של 15 ימים מצידו של המשיב ושבע ימים נוספים בעבור תגובת העותרים.

החלטת בית המשפט בנושא

בסופו של דבר, בית המשפט בראשות השופט א' שהם, החליט לדחות את העתירות בטענות שההריסה היא תגובה מידתית לנזק שנגרם ועל רקע הסכנה הבטחונית שפעולות אלו מבקשות למנוע. למרות נטיית המאזניים להטות לכיוון שמירה על זכויות הפרט, ניסק בית המשפט למסקנה שיש להבין את הצרכים הבטחוניים הרחבים במצב הנתון.

יתרה מזו, השופטת ע' ברון ציינה כי יש לשקול את העיקרון של הרתעה במיוחד כאשר מדובר באירועים חמורים שמסכנים את בטחון הציבור הרחב. בכך, הסכימה לתוצאה של דחיית העתירות.

סיכום

תיק זה מציג את הדילמה המתמדת בין שמירה על בטחון הציבור לבין הגנה על זכויות הפרט. בית המשפט נדרש לאזן בין הצורך באמצעי בטחון טרם ביצוע פיגועים נוספים לבין הפגיעה המשמעותית במגורים של בני המשפחה שאינם מעורבים ישירות במעשי האלימות. החלטת בית המשפט לשמר את הצווים עומדת על ההבנה כי תפקידו של צו ההריסה אינו להשית עונש על הדיירים אלא לשמש כאמצעי הרתעה מיידי ויעיל.