תקציר של בג"ץ 1516/18 - פרידה וגדי ורקשטל נגד היועץ המשפטי לממשלה ומשטרת ישראל

בפסק דין זה, עסקו השופטים בבית המשפט העליון בעימות משפטי בין משפחת ורקשטל, פרידה ובנה גדי, לבין גורמי המדינה. במרכז הסוגיה עמדה החלטה שהתקבלה בעבר על ידי מחלקת העררים בפרקליטות המדינה, אשר דחתה את הערר שהגישו העותרים נגד החלטות פרקליטות מחוז תל אביב ומשטרת ישראל לסגור תיקי חקירה שנפתחו נגד בנק לאומי ותובעיו שלטענת העותרים רימו אותם.

העניין המהותי נגע למחלוקות כלכליות בנות שנים בין משפחת ורקשטל לבנק לאומי. פרידה ורקשטל ערבה לחובות בסדר גודל של מיליון שקלים לבנה, גדי, והעתירה הוגשה בעקבות טענה שהבנק והעובדים בסניפו רימו אותם בכך שלא שמרו על השקיפות ביצירת חובות וחתימה על מסמכים שגוררים ריביות גבוהות.

העותרים טענו כי היה על גורמי חקירה לכלול תובעים רלוונטיים כנילונים בעתירה, וכי למשטרה ולפרקליטות המוסמכות היו סיבות מוצדקות לפעול בתיקי החקירה, אשר נסגרו. הליכים אלו כללו בקשות לארכות זמן שונות שיש להגיש תגובות ולעיין בטענות הצדדים בכדי להגיע לפתרון חוקי והוגן.

• בתאריך 11.04.2018 ניתנה למשיבים ארכה להגיש תגובה עד 8.5.2018.
• בתאריך 14.05.2018 ניתנה ארכה נוספת עד 27.5.2018, לאחר תגובת העותרים לבקשה הראשונה.
• בתאריך 28.05.2018 ניתנה לבית המשפט ארכה חדשה עד ל-6.6.2018, לאחר שהתקבלה בקשת המשיבים.

לאחר בחינה של הטענות והתכתובת שניהלו הצדדים ביניהם, החליט השופט י' אלרון לדחות את העתירה של משפחת ורקשטל. לפי השופט, כשלו העותרים מלהוסיף את השחקנים הנכונים כתובעים לעתירה, מה שהוביל לסגירת הנושא מהותית, ולכן הוחלט כי הדיון יסתיים עם חיוב העותרים לשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים.

התוצאה מהפסיקה מעלה שאלות לגבי אחריות בנקית והחובות החוקיים המצופים מגורמי האכיפה במדינה כאשר מתמודדים עם תביעות לחובות ושירותים בנקאיים גדולים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה בשל היעדר ראיות מספקות וכשלים פורמאליים בסדרי הגשתה.

פרשה זו מכילה להיבטים רבים של משפט כלכלי לצד אלמנטים מנהלתיים ומשפטיים כלליים, כאלה שיכולים לעורר עניין משפטי וציבורי רחב. מהפסיקה ניתן ללמוד על חשיבות הייעוץ המשפטי המדויק בכל פרשיה דומה.