המקרה של חיים שטנגר נגד לשכת העיתונות הממשלתית והמדינה

בג"ץ 120/15 מתאר את העתירה שהגיש עורך הדין חיים שטנגר כנגד לשכת העיתונות הממשלתית ומנכ"ל משרד ראש הממשלה. העתירה התבססה על בקשתו של שטנגר לקבל גישה למידע ולמסמכים מסוימים מלשכת העיתונות הממשלתית, אשר לא נענתה לשביעות רצונו.

הפרשה החלה בראשית שנת 2015 כאשר שטנגר, בעזרת עורכי הדין אורי פנטילט וארנון שצמן, פנה לבג"ץ בטענה כי המידע שנמסר לו אינו מספק. השופט ח' מלצר קיבל את הבקשה המקורית למתן צו על תנאי וציין כי ההחלטה תובא בהקדם לדיון מול הרכב מתאים בבית המשפט העליון.

במהלך הדיונים וההתפתחויות בתיק, היו מספר פניות לבית המשפט מצד העותר והמשיבים בנוגע למועדי הגשת תגובות ולהליכי דיון שונים. בין היתר, בית המשפט נתן ארכות שונות להגשת תגובות מטעמם של המשיבים בשל עיצומי הפרקליטות שהתרחשו באותה תקופה.

• במהלך טיפול בעתירה, נעשו מספר ניסיונות מצד העותר להגדיל את הרכב השופטים שדן בתיק, אולם ניסיונות אלו לא נענו והוחלט כי הנושא יוכל לעלות שוב ביום הדיון עצמו.
• בית המשפט קבע מועדים ברורים לתיקון העתירה ולמסירת תגובת המשיבים לעתירה המתוקנת.

לאחר מתן תגובת המשיבים והודעתם על תיקון הכללים הרלוונטיים והפרסום המתוכנן, החליט בית המשפט כי העתירה מיצתה את עצמה ולכן נמחקה. עם זאת, נותרה מחלוקת פתוחה לגבי נושא ההוצאות המשפטיות.

ב-14 בדצמבר 2015, בית המשפט העליון בראשותו של השופט א' רובינשטיין, קבע כי המשיבים ישלמו לעותר הוצאות בסך של 8,000 ש"ח. ההחלטה על ההוצאות נבעה כתוצאה מהדיונים הארוכים והבקשות שהתרחשו בתיק. המחלוקות נפתרו לשביעות רצון הצדדים, לפחות בכל הקשור להכרעה בנושא ההוצאות.

תיק זה מדגים באופן מובהק את התהליכים המשפטיים והבירוקרטיים בתחום העתירות המינהליות ואת האינטרס הציבורי בהבטחת גישה למידע ותפקוד תקין של מוסדות המדינה. הגישה שמתארת איך גם מקרים שנראים בתחילה טכניים במידה רבה יכולים לעורר מחלוקות עקרוניות שמשפיעות על הציבור הרחב.