תקציר פסקי דין בבג"ץ 4491/13

העתירות שנדונו בבית המשפט העליון עסקו בנושאים חשובים שעומדים בלב התחום האנרגטי והכלכלי של מדינת ישראל. פרטי הצדדים המעורבים נחשפים בהרחבה בכתבי בית הדין. המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, יחד עם גופים נוספים כמו הפורום הישראלי לאנרגיה והעמותה לכלכלה בת-קיימא, היו מבין העותרים הראשיים. על כך נוספו דמויות פוליטיות כמו חברת הכנסת שלי יחימוביץ', לשעבר ראשת האופוזיציה, ורובין ריבלין, לשעבר יו"ר הכנסת. מנגד, היו המשיבים - ממשלת ישראל, משרד ראש הממשלה, משרד האנרגיה והמים, לצד גופים עסקיים רבי עוצמה כדוגמת ישראמקו ודלק קידוחים.

הסוגיה המרכזית שנידונה הייתה התנהלות הממשלה בקביעת מדיניות לעניין ניצול משאבי הגז הטבעי של המדינה, והאם שיקול הדעת בתחום זה פוגע בזכויות יסוד ובאינטרסים ציבוריים בסיסיים. נושא הגז הטבעי בישראל הוא נושא רב משמעות שנמצא בלבה של מערכת כלכלית וציבורית.

בין הסוגיות המשפטיות שהועלו היו אם התקבלה המדיניות באופן חוקי, והאם ההחלטות מיועדות להעשיר גורמים מסוימים על חשבון הציבור הרחב או שיש להן תרומה לכלכלה הישראלית בכללותה. העותרים טענו כי המדיניות הנוכחית עלולה לגרום לניצול המשאבים ללא מחשבה אחראית על עתיד הדורות הבאים.

• נציגי העותרים ביקשו להעמיד את שיקול הדעת של הממשלה לידתו של בית המשפט באמצעות צו על תנאי וצו ביניים.
• הדיון התקיים בפני מספר רחב של שופטים, ביניהם הנשיא לשעבר אשר גרוניס והשופט א' רובינשטיין.
• בסופו של דבר, ההחלטה הגיעה בחודש יולי 2013, כאשר הוחלט לקיים דיון מורחב בעניין ולאפשר לממשלה זמן נוסף להשיב לשאלות שעלו.

בפברואר 2016, התרחש במזכירות בית המשפט העליון עיון בתיק כדי לאפשר לתנועה למען איכות השלטון ולגופים נוספים לעיין במסמכים על מנת להעמיק את הבנתם בתהליך קבלת ההחלטות שהתרחש.

בפסק הדין הסופי, שניתן בסוף אוקטובר 2013, פסק הרכב שופטים רחב כי יש לדחות את העתירות, ולמרות התנגדות מסוימת מצד חלק מהשופטים (דעת המיעוט), ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר תמכה בצורך בהמשך המדיניות הקיימת בנוגע לשימוש במאגרי הגז של ישראל.

השופטים לא התעלמו מהטענות שצוינו, אך הקפידו שעל אף שהמדיניות תעמוד להמשך בחינה וביקורת, אין די בעובדות שהועלו כדי לשנות את הכיוון הכללי שלה.

ניתנה הדעת שמאגרי הגז חשובים להתפתחות הכלכלית של המדינה, במיוחד על רקע קשיים כלכליים עולמיים, ושביקורת נוספת תיעשה במידה שיידרש בעתיד.

בכך נסגרה השאלה בפני בית המשפט, כשהכדור נשאר בידי הכנסת והממשלה להחליט על מדיניות אנרגטית בראיית כלל הציבור וצרכיו העתידיים.