רשלנות רפואית בהיעדר טופס התחייבות: עוברית מתה לאחר סירוב לטיפול

מקרה מצער של רשלנות רפואית הוביל לאובדן חיי עוברית ברחם אמה, לאחר שבית חולים סירב לאשפז אישה בהריון מתקדם בשל היעדר טופס 17 – טופס התחייבות כספית מהקופה המבטחת. פסק הדין שניתן לאחרונה קבע לבית החולים אחריות לאירוע והורה על פיצוי גבוה למשפחה.

הרקע: הריונית בסיכון וללא טופס 17

המקרה התרחש כאשר אישה בהריון בסיכון, כבת 39, הגיעה לבית חולים בצפון הארץ בשבוע ה-34 להריונה לאחר שהבחינה בהפרשה חריגה, שמעידה לעיתים על דימום שעלול לסכן את העובר. מדובר היה בהריון חמישי של האם, לאחר שלושה בנים והפלה אחת בעבר. על פי המלצת הרופאים, כיוון שההריון סווג כהריון מסוכן, נקבע לה אשפוז מיידי לצורך מעקב, ובמועד קרוב, ניתוח קיסרי מתוכנן.

האישה הגיעה לבית החולים עם תסמיני דימום, שהצריכו בירור וטיפול רפואי דחוף. אלא שלדבריה, בשל היעדר טופס 17 – מסמך שמאשר כי קופת החולים תממן את הטיפול – נמסר לה כי לא תוכל להתאשפז או להיבדק כראוי. כתוצאה מכך, היא נאלצה לשוב לביתה ללא טיפול. למחרת, האישה הרגישה כי לא חשה תנועות עובר, ושבה בדחיפות למיון. אז כבר היה מאוחר מדי: בבדיקות התברר כי העוברית מתה ברחם.

תביעת רשלנות רפואית: הטענה המרכזית

בעקבות המקרה הטרגי, האישה ובעלה הגישו תביעה נגד בית החולים בגין רשלנות רפואית. לטענתם, היה על בית החולים להעניק טיפול רפואי מיידי לאם, גם ללא טופס התחייבות כספית, במיוחד נוכח מצב החירום בו נמצאה. באותן נסיבות, טוענים מומחים, יש חובה מקצועית ומוסרית לבריאות האם והעובר, והיעדר ניירת אדמיניסטרטיבית לא גובר על כך.

בכתב ההגנה טען בית החולים כי לא מנע טיפול מהאישה וכי הרופאה התורנית דווקא הציעה לה להתאשפז, אך זו בחרה לעזוב ביוזמתה. עוד נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרחשות באותו היום לבין מות העוברית.

הכרעת בית המשפט: התנהלות רשלנית וחריגה מהנהלים

השופטת שדנה בתיק קיבלה את עמדת התובעים, וקבעה כי הסירוב לטפל באישה היה תוצאה של היעדר טופס 17 – וזו מהווה חריגה מהנהלים המחייבים טיפול רפואי דחוף לכל מי שנזקק, כולל במקרי חירום או כאשר המטופל נמצא בסיכון ממשי. הובהר בפסק הדין, כי שיקולים כספיים או אדמיניסטרטיביים אינם גוברים על טובת המטופל, בייחוד כאשר קיים חשש לפגיעה בעובר או האם.

בית המשפט אף ציין כי הגורם הרפואי היה מחויב לבדוק את המתלוננת ולפעול לאשפוזה לאור תלונותיה. חרף חילוקי הגרסאות, הוכח לטעמי בית המשפט כי לא ניתן למטופלת טיפול נאות במועד הקריטי.

• חיוב גורם רפואי במילוי חובתו, גם כאשר יש קושי בהצגת טופס 17.
• עדיפות לבריאות המטופל – בפרט במקרים של היריון בסיכון.
• עיכוב לא מוצדק בטיפול עלול להוות רשלנות רפואית הגוררת אחריה אחריות.

הקשר הסיבתי והנזק שנגרם

אחד המונחים המרכזיים בפסיקת רשלנות רפואית הוא "קשר סיבתי" – כלומר, האם ישנו קשר ברור בין המחדל או ההתנהלות הרשלנית לבין התוצאה המזיקה. במקרה זה, השופטת סברה כי לא הורם נטל ההוכחה מצד בית החולים לניתוק הקשר הסיבתי: לא הוצגה הוכחה שהעוברית הייתה מתה בכל מקרה, גם לו הייתה מקבלת טיפול מייד עם הופעת הסימנים.

כמו כן, נקבע כי לאם נגרמה פגיעה נפשית משמעותית, המוגדרת "נכות נפשית קבועה", שהתבטאה בהפרעת הסתגלות חריפה, תסמיני דיכאון ואבל פתולוגי.

• קביעה לנכות נפשית קבועה בעקבות טראומה בלידה.
• הכרת בית המשפט בכך שהנזק אינו רק גופני, אלא גם נפשי-רגשי.

הפיצוי: כמיליון וחצי שקלים

הפיצוי שנפסק לזוג כולל ראשי נזק שונים: הפסדי שכר, פיצוי על כאב וסבל, ותשלום על ההוצאות המשפטיות ועלות טיפול משפטי. סכום הפיצוי הכולל התקרב למיליון וחצי שקלים, ובו הכרה בקושי המיוחד והשבר שחוותה המשפחה בעקבות האובדן.

פסק הדין מהווה תזכורת לחשיבות מתן טיפול רפואי מידי במצבי חירום, ללא תלות בשיקולים מנהלתיים. חובתה של מערכת הבריאות – גם מול מצוקה תקציבית – להעניק מענה לכל נזקק לפי עקרונות יסוד של אתיקה ורפואה.

לקחים והמלצות

• מטופלים זכאים לטיפול, גם ללא הסדר כספי מיידי, במיוחד בעת חירום או מצב רפואי מסכן חיים.
• על הצוותים הרפואיים לוודא שהם פועלים בהתאם לנהלים ולא מסכנים חיי אדם בשל דרישות טכניות.
• חשוב לתעד פניות וגם סירובי טיפול, הן מצד המטפל והן מצד המטופל.

לסיכום, פסק הדין מגלה עד כמה קריטית היא חובת הזהירות הרפואית במצבי קיצון, ומדגיש כי טיפול רפואי אינו יכול להידחות בפרוצדורות מנהלתיות כאשר נשקפת סכנה ממשית לאם ולעובר. האירוע מהווה קריאה ברורה לחיזוק הנהלים ולפעולה נחרצת של כלל צוותי הרפואה במניעת הישנות מקרים דומים.