פסיקת בית המשפט: צוואה במושב כפופה להסכם המשבצת בלבד

מחלוקת משפטית ותיקה בנוגע לחלוקת משק חקלאי במושב באזור המרכז הגיעה לאחרונה לסיומה בהחלטה של בית המשפט, המדגישה את מגבלות צוואות החלות על נחלות חקלאיות – במיוחד כאשר מדובר בברי רשות. פסק הדין קובע כי אין תוקף לחלוקה בצוואה שנעשית בניגוד להסכם המשבצת, והעברת הזכויות במשק מוסדרת קודם כל על פי ההסכם, ורק בכפוף לו ניתן לקיים את צוואות בעלי הנחלה.

רקע: המשק החקלאי והסכם המשבצת

במרכז האירוע עומדת נחלה חקלאית שנמסרה לאורך השנים לשני בני זוג, שניהם הורים לשבעה ילדים. בחיי היום-יום, נחלה כזו מוחזקת על ידי בני הזוג מכוח "בר רשות" – מושג משפטי המתאר אנשים המקיימים זכויות שימוש בקרקע, אך אינם בעליה המלאים. הזכויות הללו ניתנות להעברה או הורשה, אך תמיד בכפוף לתנאים שהוסכמו בין בעלי הנחלה למוסדות המיישבים, ונרשמו בהסכם מיוחד – הידוע כ'הסכם המשבצת'.

• "הסכם המשבצת" קובע לרוב כי לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג, תועבר זכות השימוש המלאה לבן הזוג שנותר בחיים.
• העברת זכויות בירושה יכולה להיעשות, אך רק באישור מוקדם מהמוסדות, ורק אם אין בכך סתירה להוראות ההסכם.

מחלוקת בין היורשים: מי זכאי לזכויות בנחלה?

אותו בר רשות, שנפטר ראשון, ערך צוואה ובה קבע כי זכויותיו במשק תועברנה לשישה מילדיו, תוך שנושל באופן מוצהר בתו השביעית. במועד פטירתו, בשנת 2003, התקבל צו לקיום צוואתו. כעבור מספר שנים נפטרה האם – שבזמן חייה נותרה הגורם המרכזי המחזיק בנחלה. האם בחרה לחלוק את המשק בצורה אחרת: העניקה חלק יחסי גדול יותר לבת שנושלה בצוואת האב, ואת השאר חילקה ביתר לילדים הנותרים. צו קיום הצוואה שלה הוצא בשנת 2015.

עם השנים, שלוש מן היורשות – בהן הבת שנושלה תחילה – מכרו לאדם מחוץ למשפחה את זכויותיהן במשק. אותו רוכש ביקש לקבל את דמי השכירות המגיעים לו מהנכסים החקלאיים, בהתבסס על נתח הזכויות שרכש. אך ברקע אלו הלכה והתפתחה מחלוקת חריפה בקרב יתר היורשים: האם יש לחשב את חלקיו לפי צוואת האב או האם?

טענות הצדדים: איזו צוואה תקפה?

הרוכש טען כי מאחר והסכם המשבצת קובע שעם מות האב מועברות הזכויות במלואן לאם שנותרה בחיים, הרי שצוואתו של האב מאבדת תוקף משפטי ואין להתחשב בה. בהתאם לכך, לדבריו, הזכות להגדרת חלקיו במשק תלויה רק בצוואת האם, שהייתה בעלת הנחלה בעת פטירתה. מנגד, חלק מהיורשים האחרים טענו כי יש לכבד את צו קיום הצוואה של האב, בעיקר לאור העברת הזכויות בשעתו והעובדה שירשה אחת נושלה מפורשות.

• השאלה המרכזית: האם הוראות הסכם המשבצת גוברות על החלוקה שנקבעה בצוואה?
• המשמעות: האם הירושה תתחלק בהתאם לרצון האב או לחלוקת האם?

ההכרעה השיפוטית: הסכם גובר על צוואה

בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת העקרונית: האם ההסדר החוזי (הסכם המשבצת), אשר מהווה מסגרת משפטית ייחודית למושבים ונחלותיהם, מבטל את תוקפה של צוואה מנוגדת, או שמא יש להפעיל את שני המסמכים במקביל.

כאמור בפסק הדין, זכויותיו של בר רשות אינן נכללות בעיזבונו בעת פטירתו, אלא מועברות אוטומטית, בהתאם לתנאי החוזה בין בעלי הנחלה למוסדות – כלומר, לבן הזוג שנותר בחיים. כלומר, כאשר קיימת הוראה כזו בהסכם, אין אפשרות להעביר את הנחלה בירושה לילדים, למרות האמור בצוואה. רק לאחר לכתו של שני ההורים נעשית חלוקת הירושה למי שציינה הבעלים האחרונה בנחלתה, ולא לפי המוריש הראשון.

• המשמעות המעשית: כל צוואה בעניין הנחלה, שנעשית בנוגע לבר רשות, כפופה ראשית לכל להסכם המשבצת, וללא התאמה בין השניים – ידו של ההסכם על העליונה.
• חלוקת דמי שכירות מהנחלה תיעשה לפי צוואתה של האם, כי היא הייתה בעלת הזכויות בסיום.

השפעת הפסיקה על הנחלות במושבים

ההחלטה המשפטית הזו מדגישה עבור משפחות חקלאיות, יועצים ועורכי דין את החשיבות שבהכרת הוראות ההסכם המשבצת ואת מגבלות ההורשה בנחלות חקלאיות. אין לאפשר העברה של זכויות לבר רשות בניגוד להסכמים הבסיסיים עם המוסד המיישב. מי שמעוניין להוריש את נחלתו בצורה ייחודית חייב לא רק לערוך צוואה תקפה, אלא גם לוודא שהתנאים בה עולים בקנה אחד עם ההסכם החל.

• רבים אינם מודעים לכך שצוואה, מפורטת ככל שתהיה, אינה מבטיחה שליטה מלאה על חלוקת הקרקע החקלאית בין היורשים.
• כל בקשה להעברה או מכירת זכויות מחייבת בדיקה מעמיקה של הוראות ההסכם והמסגרת המשפטית החלה.

סיכום

פסיקת בית המשפט חידדה כי צוואות בתחום הנחלות החקלאיות מוגבלות ונשענות על הוראות הסכמי המשבצת – חוזים ייחודיים למושבים המסדירים את זכות ההחזקה והירושה. גם כאשר מנסחים צוואה ברורה, אם הוראות ההסכם עומדות בסתירה להוראות הצוואה, תינתן עדיפות להסכם. משק חקלאי במושב יועבר תחילה לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן יחולקו הזכויות בין היורשים – ורק על פי המתווה המוגדר בהסכם וברישום. הסוגיה ממחישה את חשיבות הייעוץ המשפטי המעמיק לאלו העוסקים בנחלות ואין להסתמך אך ורק על צוואה.