פסיקה תקדימית: האלמנה תוכל לזמן רופאים לעדות בעת המאבק על ירושת בעלה

בפסק דין חשוב שניתן לאחרונה, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אלמנה המערערת על נישולה מירושת בעלה המנוח, תוכל לזמן לעדות רופאים שטיפלו בו טרם מותו – זאת למרות התנגדות ילדיו מנישואיו הראשונים.

רקע: האלמנה יוצאת למאבק משפטי

הפרשה עוסקת באישה שבעלה הלך לעולמו בשנת 2019, לאחר שערך כשנתיים קודם לכן שתי צוואות עוקבות, שתיהן המיטיבות עם ילדיו בלבד ומדירות אותה מהעיזבון. לאחר מותו, ילדיו פנו לבית המשפט לענייני משפחה והתקבל צו קיום הצוואות, כנהוג במקרה שבו בית המשפט משתכנע מנאותות צוואה ומתוקפה.

האלמנה, שסירבה לקבל את רוע הגזירה, הגישה בקשה לביטול צו קיום הצוואות והתנגדה לקיומן. לטענתה, בעלה לא היה כשיר לערוך צוואה – שכן, בעת עריכתן סבל מבעיות בריאותיות משמעותיות שפגעו ביכולותיו המנטליות ובשיפוטו.

בחינת כשירות לפי מומחה בית המשפט

בהתאם להליכי דיני ירושות, כאשר מוגשת התנגדות לקיום צוואה, ממנה בית המשפט מומחה מטעמו – רופא או פסיכיאטר – על מנת שיחווה דעתו בנוגע לכשירות עורך הצוואה במועד חתימתה. במקרה דנן, המומחה שמונה סבר כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה, ולכן הבקשה לביטול נפסלה בשלב הראשון.

• מומחה בית המשפט: רופא שממונה על ידי בית המשפט ולא מטעם אחד הצדדים, תפקידו לבחון בחוות דעת עצמאית את מצבו הרפואי והנפשי של המנוח.

האלמנה, שלא השלימה עם מסקנת המומחה, ביקשה לקרוא לעדות ארבעה רופאים שטיפלו בבעלה בשלבים שונים. המטרה – לסתור את עמדתו של המומחה ולחשוף פרטי מידע רפואי נוספים לגבי מצבו של המנוח בשנה בה נערכו הצוואות.

המחלוקת: עדות רופאים נוספים – מותרת או אסורה?

בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתה. החלטה זו התבססה על הוראת החוק המגבילה הבאת עדים מומחים נוספים לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט, וזאת כדי לשמור על ייעול ההליך וסופיות הדיון המומחי.

• לפי הנוהג, כאשר בית המשפט ממנה מומחה בתחום מסוים, הדבר אמור למנוע הצפת ההליך בעדויות סותרות מפי גורמים מקצועיים נוספים, אלא אם ניתנת רשות מיוחדת לכך.

האלמנה ערערה על החלטה זו, תוך שהיא גורסת כי המשמעות המעשית של איסור זימון הרופאים היא שלילת זכותה להגן כראוי על זכויותיה בעיזבון המנוח. ילדיו של המנוח, לעומתה, טענו שכל ניסיון לזמן רופאים נוספים פוגע ביציבות ההליך ולא מוצדק.

פסק הדין במחוזי: הבחנה בין "מומחי צד" לרופאים מעידים

בית המשפט המחוזי, בדיון בערעור, קיבל את עמדת האלמנה. בית המשפט הדגיש כי קיים הבדל מהותי בין מומחה שממונה במיוחד כדי להציג חוות דעת ("מומחה מטעם צד") לבין רופאים שהיו מעורבים בטיפול שוטף או בבדיקות של המנוח בתקופות רלוונטיות.

בהכרעת השופט צויין, כי אף אחד מארבעת הרופאים שהאלמנה ביקשה לזמן לא הגיש חוות דעת מטעם עצמם, כלומר לא פעל כמומחה מטעמה. לכן, אין מדובר באיסור שמוחל לפי הוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה, שמטרתן למנוע הצגת עדויות "מטעם" לאחר שכבר הוגשה חוות דעת מומחה מוסמך.

• הכרעה זו מאפשרת לבית המשפט להסתמך על עדים שמסרו מידע, מסמכים או התרשמות רפואית כחלק מהטיפול, ולא כמומחים מייעצים במשפט.

בית המשפט פירט כי מטרת הזמנת הרופאים אינה לסטות מהמומחה הראשי, אלא לבחון נסיבות רלוונטיות ממקור ראשון – למשל, מה היו התרשמותם הישירה ממפגשיהם עם המנוח, ומה תיעדו בזמני אמת בתיקים הרפואיים. כל זאת, עשוי להשליך על ערכה של חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

השלכות ההכרעה ופסיקת ההוצאות

החלטת המחוזי מחזירה את הדיון לבית המשפט למשפחה, שם תוכל האלמנה לזמן את ארבעת הרופאים לעדות. עדות זו תיבחן לצד חוות הדעת שכבר ניתנה ותשפיע על הכרעת בעניין כשרות הצוואות והאם הפלייתה מהעיזבון מוצדקת.

• הדיון המשפטי החוזר יאפשר בחינה מעמיקה יותר של מצבו המנטלי של המנוח בעת עריכת הצוואות, קריטי במיוחד לאור הטענה למחלת דמנציה.
• מחויבות לתשלום הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים הושתה על ילדיו של המנוח לטובת האלמנה, בשל זכייתה בערעור.

לסיכום

החלטתו של בית המשפט מהווה ציון דרך במאבקיהן של אלמנות ויורשים שנדחים מצוואות מכוח מצב רפואי או אישי שנוי במחלוקת. היא מדגישה את חשיבות בחינת נסיבות פרטניות בכל מקרה של התנגדות לצוואה, ומבליטה את האיזון בין הרצון לייעל הליכים לבין שמירה על הגינות וכללי המשפט.

עבור הקוראים שאינם מעורבים בתחום, חשוב להבין כי הליכי התנגדות לצוואה הם מורכבים ודורשים תמיכה בעובדות, מסמכים רפואיים ועדויות אישיות – זאת כדי להבטיח שהתוצאה הסופית תהיה הוגנת לכל המעורבים.