פיצוי נדיר בגין פוסט טראומה לאחר תאונת דרכים בשירותים ציבוריים

מקרה יוצא דופן הגיע לסיומו בבית המשפט, כאשר צעיר שפיתח הפרעה פוסט טראומטית בעקבות תאונת דרכים שאירעה בעת שהותו בתא שירותים ציבורי, זכה לפיצוי כספי משמעותי מחברת הביטוח של הרכב הפוגע.

רקע לאירוע המפתיע

במרץ 2018 התרחש אירוע חריג בלב אחת הערים במרכז הארץ. צעיר בן 34, שבאותה תקופה עבד כמחסנאי ומשווק בחנות נעליים, ניצל הפסקה קלה כדי להתפנות לשירותים ציבוריים. בתוך שניות, חדרה מכונית אל תוך אחד התאים ופגעה בו בחוזקה. למקום הוזעקו שירותי חירום, והצעיר פונה במהירות לבית חולים אזורי, שם אובחן לראשונה עם פגיעות אורתופדיות בגב.

• הנפגע עבר טיפולים רפואיים ופיזיותרפיים ממושכים לאחר האירוע.
• בשל התסמינים שנגרמו בעקבות התאונה, חלו שינויים בחייו – הוא נאלץ לעזוב את מקום עבודתו ולחפש עיסוק יותר מתאים ליכולותיו.

השלכות התאונה על חיי התובע

לאחר האירוע המתואר, נדרש התובע להתמודד עם השלכות פיזיות אך גם עם קשיים פסיכולוגיים מתמשכים. בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט השלום, פירט כיצד חווה מכאובים מתמשכים בגב ורגליים, סבל מהפרעות שינה ומהתקפי חרדה מתמשכים, שגרמו לו לפחד מחללים סגורים וממצבים לא צפויים. לדבריו, מציאות זו פגעה באופן ממשי ביכולות התפקוד היומיומיות שלו.

• התובע עבר מספר תפקידים מקצועיים מאז התאונה, ובסופו של דבר התייצב בעבודתו כיועץ בתחום הפיננסים.
• על פי עדותו, המעברים התכופים והירידה בכושר העבודה נבעו ישירות מהשלכות התאונה.

בחינת הנכות על ידי בית המשפט

בדיון שנערך, מינה בית המשפט מומחים רפואיים בשני תחומים – אורתופדיה ופסיכיאטריה – לבחינת מידת הנזק שנגרם לתובע. חוות הדעת הצביעו על כך שהצעיר סובל מנכות רפואית עקבית, כשההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל, המכונה בעגה המשפטית "פוסט טראומה", נובעת מהאירוע החריג בתא השירותים.

חברת הביטוח של הרכב המעורב, אף שהכירה באחריותה לפצות, טענה כי מצבו הרפואי של התובע לא חמור כפי שתיארו המומחים. מנגד, בית המשפט התרשם שמדובר בממצא מבוסס, הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי.

• המומחים הרפואיים דחו את האפשרות שהתובע מתחזה או מגזים בתיאורי הנזק.
• השופט אימץ את חוות הדעת במלואן, תוך שציין את יסודיות המומחים ושיקול דעתם.

קביעת הפיצוי והשלכותיו

בסופו של ההליך, קבע בית המשפט לתובע נכות משוקללת בשיעור של 22%, כלומר – מדובר בפגיעה אשר מלווה ומגבילה אותו במובנים תפקודיים, בדומה לאחוזי הנכות הרפואית שנקבעו. כאשר נדרש לבחון את שאלת גובה הפיצוי, הדגיש השופט את מהימנותו של התובע, שפירט באופן אמין את סבלו ואת הפגיעה באורח חייו.

בהחלטתו הדגיש בית המשפט כי למרות מגבלותיו הברורות, הצליח התובע להסתגל בהדרגה לעבודה חדשה ולהמשיך לפרנס את משפחתו. מצב זה הצביע בעיני השופט הן על יכולת התאוששות והן על מגבלות ממשיות מתמשכות, ויש להביא אותן בחשבון במסגרת חישוב הנזק.

• התובע קיבל פיצוי של 529,543 ש"ח בגין פגיעותיו, והסכום כולל גם גריעה מכושר השתכרות, הוצאות רפואיות והוצאות עתידיות.
• חברת הביטוח חויבה מעבר לכך לשאת בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך של כ-70,000 ש"ח נוספים.

משמעות ההחלטה למקרים עתידיים

מדובר בפסק דין שממחיש את החשיבות שבמתן משקל לחוות דעת רפואיות ובבדיקת אמינות עדויות. בית המשפט הבהיר כי כאשר הפגיעה נגרמת במסגרת "תאונת דרכים", אפילו בנסיבות חריגות ולא צפויות, האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח של הרכב הפוגע לפי דיני הפיצויים המקובלים.

• ההליך הפלילי כאן לא היה במוקד, אלא שאלת חבות הביטוח והיקף הפיצוי האזרחי לנפגע.
• התביעה נוהלה לאורך מספר שנים, וכללה בירור רפואי ומקצועי מעמיק.

הפרשה הנדירה ממחישה כי הימצאותו של אזרח במקום שנראה בטוח, אין פירושה חסינות מאירועים בלתי צפויים ומשמעותיים מבחינה משפטית. הפסיקה המדוברת תסייע להגדיר גבולות האחריות של מבטחות רכב גם בסיטואציות שאינן שגרתיות.

סיכום

החלטת בית המשפט מהווה מסר חשוב לכל עוסקי תחום הנזיקין ולציבור הרחב: פגיעות נפשיות, ובהן תסמונת דחק פוסט טראומטית, מוכרות לנפגע גם כאשר מקור הפגיעה אינו שגרתי. קביעת הפיצוי התבססה על חוות דעת מקצועיות, שקילת העדויות והתרשמות בלתי אמצעית מהנפגע. כך, גם מקרים שנראים חריגים במסגרת תאונות הדרכים זוכים למענה משפטי הולם.