פיטורי מעסה בהריון הובילו לפיצויים מרשימים ממעסיק בספא

פסק דין חדש שהתקבל בבית הדין לעבודה בתל אביב, העמיד בחזית את סוגיית זכויות הנשים בהריון במקומות עבודה, לפני ולפנים. מקרה זה עוסק בעובדת שעלתה ממדינה זרה, והועסקה כמעסה בספא באזור המרכז. לטענתה, פיטוריה התרחשו מיד עם היוודע הריונה למעסיק, באופן שמפר את ההגנה המוקנית לנשים בתקופה רגישה זו.

רקע: מסלול עליה והשתלבות תעסוקתית

האישה, שעלתה ממדינה במזרח אירופה בשנת 2008, התמודדה עם לא מעט אתגרים – בראשם פרידה מבעלה והקמת בית יחידני בצפון הארץ. אחרי גירושיה, נאלצה לדאוג לילדיה תוך התמודדות עם מציאות כלכלית לא פשוטה, כולל עבודה במשרות בשכר נמוך. בהמשך, על אף המרחק הגיאוגרפי, החלה לעבוד כמעסה במרכז הארץ באוגוסט 2017. היא עבדה במכון בריאות פרטי, ותפקדה כמעסה מקצועית למשך קרוב לשנה.

טענות העובדת: פיטורים בגלל הריון וללא הליך תקין

על פי התביעה שהגישה, עבודתה הסתיימה זמן קצר לאחר שמעסיקה גילה על הריונה. לגרסתה, בספטמבר 2018, נודע למנהל על דבר ההריון – ככל הנראה דרך אחת מעובדות המקום. כשנשאלה ישירות על כך, אישרה את החדשות בפניו. לטענתה, כבר בשלב זה ביקש ממנה המעסיק לארוז את חפציה ולעזוב את המקום מיידית, תוך שהבטיח לשלם את המגיע לה.

התובעת ציינה כי ההחלטה לגרש אותה ממקום העבודה התקבלה ללא קיום שימוע או כל הליך בירור מסודר, וזאת בניגוד לנהלים והוראות החוק. היא אף הדגישה כי לא קיבלה תלושי שכר תקינים לאורך תקופת העסקתה, וציינה עילות נוספות לתביעתה. על רקע אלה, היא ביקשה פיצויים בגובה של כמיליון שקלים.

תגובת המעסיק: ירידה בתפקוד ולא הריון

לטענת מנהל המקום, סיום ההעסקה לא נבע כלל מההריון, אלא מתפקוד לקוי של העובדת. לדבריו, העובדת סבלה מחוסר יציבות תעסוקתית, ביטלה משמרות ברגע האחרון ולעיתים נאלצה לצאת ממשמרות באמצע. הוא הכחיש שפיטר אותה אך ורק בשל הריונה, וטען כי לא הופרה החובה להגן על נשים בהריון.

ההגנה הביאה אף עדויות מעובדות נוספות לתמיכה בטיעוניו, אשר טענו כי תפקוד התובעת נפגע בתקופה שקדמה לסיום ההעסקה.

הכרעת בית הדין: גרסת העובדת עדיפה

ההכרעה השיפוטית התמקדה בבחינת מהות הפיטורים וסיבתיותם. השופטת שמעה את כל העדים והציגה נימוקיה בהרחבה. היא התרשמה שעדות התובעת הייתה מהימנה ומשקפת את המציאות, בעוד שהעדויות מטעם המעסיק היו מתואמות מדי והעלו שאלות לגבי מניעיהן – במיוחד לאור הקשר האישי בין המעסיק לעדות המרכזית.

• הטענה כי העובדת סבלה מירידה תפקודית לא נתמכה במסמכים או ראיות חיצוניות ממשיות.
• היעדר שיחה מסודרת, שימוע או מסמכים המעידים על קשיים בעבודה, העמידו את מטענת ההגנה בספק משמעותי.
• בית הדין קבע שכניסתה של העובדת להריון הייתה ידועה בעת קבלת ההחלטה לסיים את העסקתה, ולכן מדובר, למעשה, בפיטורים האסורים לפי זכויות הנשים בהריון, בהיעדר הליך מתבקש למתן היתר.

פיצויים מוגדלים בשל הפרת חוקי העבודה

בית הדין לעבודה מתח ביקורת חריפה על המעסיק, בין היתר בשל אי קיום שימוע, אי הפקת תלושי שכר מסודרים וללא בקשת היתר, כפי שנדרש בחוק ביחס לפיטורי נשים בהריון. בשל מכלול הנסיבות, חייב בית המשפט את המעסיק בסכום פיצויים של כרבע מיליון שקלים לטובת העובדת.

• מהסכום שנפסק, עיקר הרכיב נבע מההפרה הנוגעת לפיטורים בהריון ללא היתר.
• בנוסף, העובדת זכתה ברכיבי פיצוי נוספים, כגון פיצויי פיטורים, פיצוי עבור אי מתן הודעה מוקדמת ועבור אי עריכת שימוע.
• לסכום הפיצוי התווסף החזר הוצאות משפט שנפסק לטובתה.

משמעות המקרה: אחריות מוגברת על מעסיקים

המקרה הנוכחי מדגיש את החובה המוסרית והמשפטית החלה על מעסיקים בישראל בכל הנוגע להעסקת נשים במהלך הריונן. לפי הוראות החוק, פיטורי אישה בהריון אסורים בדרך כלל, למעט במספר מצבים חריגים ובכפוף לאישור המוסד המוסמך. בנוסף, התקנות מפרטות הליך מסודר שיש לבצע, לרבות עריכת שימוע ומתן הסבר מפורט לעובדת.

בית הדין קבע שוב כי זכותה של אישה בהריון לעבודה לא תפגע בשל הריונה, וערעור על כך מהווה הפרה חמורה אשר עלולה לגרור חיובי פיצויים כבדים. פסק הדין שב וממחיש כי הליכי פיטורים חייבים להיעשות בשקיפות, בהגינות ולאחר בדיקה מדוקדקת של העובדות.

סיכום

מעסיקים נדרשים לנהוג משנה זהירות כאשר הם שוקלים את סיום העסקתה של עובדת בהריון, ולפעול לפי הוראות החוק. התיק מלמד כי רגישות, תיעוד נאות והתנהלות תקינה הם אבני יסוד שימנעו סכסוכים משפטיים ותשלום פיצויים משמעותיים בעתיד.