פועל שיפוצים שנפצע מנפילה יקבל פיצוי של מיליון שקלים – בעלת הדירה לא נושאת באחריות

בית המשפט בחיפה פסק לאחרונה כי חברה לשיפוצים וקבלן שעבד עמה יפצו פועל בניין שנפצע קשות לאחר שנפל מהגג שבו עבד. הפיצוי הכולל שנפסק עבורו חצה את רף מיליון השקלים. מנגד, בעלת הדירה שבה אירעה התאונה לא נמצאה אחראית, ובכך יצאה פטורה מתשלום או פיצוי כלשהו.

פרטי המקרה: נפילה מגובה שבעה מטרים במהלך שיפוץ

המקרה התרחש בקיץ 2011, כאשר פועל שיפוצים כבן 57, תושב אחת העיירות בדרום הר חברון, עלה לגג בית פרטי כדי לבצע מדידות לפני התקנת עבודת עץ. לטענתו, הוא טיפס לגג באמצעות סולם, ללא כל אביזרי בטיחות או השגחה מתאימה מטעם המעסיקים. כשהיה בגובה, החליק לפתע ונפל מגובה של כשבעה מטר אל הקרקע.

• התאונה ארעה ללא ציוד מגן או אמצעי בטיחות מתאימים.
• הפועל פונה באמבולנס לבית החולים, שם אובחן עם פגיעות חמורות בגב ובשדרה.
• לאחר הניתוח והאשפוז, החל לסבול מסיבוכים כרוניים – לרבות בעיות בשלפוחית השתן ובעיות בתפקוד המיני.
• נדרשה לו השגחה רפואית מתמשכת גם לאחר שחרורו מבית החולים.

המהלך המשפטי: מי אחראי לפציעה?

בשנת 2017 הגיש הפועל תביעה אזרחית נגד שלושה גורמים: החברה לשיפוצים שעסקה בביצוע העבודות, הקבלן שאיתו עבד, ובעלת הבית שהזמינה את הפרויקט. כל אחד מהנתבעים ניסה להטיל את האשמה על האחר. כך, החברה טענה שמדובר היה בעבודה פרטית מול הקבלן בלבד, הקבלן מצידו הכחיש את קיומו של כל קשר עבודה ישיר עם הפועל, ובעלת הנכס טענה כי כלל לא הייתה מעורבת בעבודות, וגם כלל לא שהתה בבית בזמן התרחשות האירוע – שכן הייתה בנופש מחוץ לעיר.

• לטענת החברה – הפועל הועסק ישירות על ידי הקבלן.
• הקבלן טען – מעולם לא העסיק את הפועל, והחברה היא המעסיקה.
• בעלת הבית טענה – לא התקשרה עם הפועל וכלל לא הכירה אותו מקרוב.

הכרעת הדין: אחריות מעסיקים במשותף – פטור לבעלת הנכס

בהחלטתו, הבהיר בית המשפט כי נטל ההוכחה בדבר זהות המעסיק מוטל על המעבידים אשר ביכולתם להציג ראיות ברורות להעסקה. לאחר בחינת מכלול הראיות, קבע השופט כי הן החברה לשיפוצים והן הקבלן נושאים באחריות משותפת לפגיעה החמורה שנגרמה לתובע. לטענתו, הקבלן שימש כאיש המקצוע בשטח, הנותן הנחיות לפועלים, ולכן מוטלת עליו מרבית האחריות.

• נקבע שהקבלן יישא ב-65% מהפיצוי, החברה בשאר (35%).
• אחריותם המשותפת מוגדרת "יחד ולחוד" – ניתן להיפרע מכל אחד מהם על מלוא סכום הפיצוי.
• שיקול זה נועד להבטיח שהתובע יקבל את כל אשר מגיע לו גם אם אחד מהנתבעים יתקשה לשלם.

לגבי בעלת הנכס, הדגיש השופט שאין כל הצדקה לחייב אדם המזמין עבודות לשאת באחריות על תאונות שנגרמות לפועלים, כל עוד אינו מתערב ישירות בניהול העבודה או בטיחותה. ביקורות או מעקב תכופים מצידו של מזמין העבודה אינן מהוות, כשלעצמן, ראיה למעורבות מובהקת היוצרת אחריות נזיקית או חוזית במקרה של פציעה.

פיצויים משמעותיים בזכות בטוח לאומי ואחריות מעבידים

בחישוב הפיצוי, בחר בית המשפט לשקלל גם את התגמולים להם זכאי התובע מהמוסד לביטוח לאומי, לצד פיצוי נוסף שישולם מטעם החברה והקבלן. סך הנזק שנגרם לפועל - בגין כאב וסבל, הפסד הכנסה עתידי, הוצאות רפואיות והוצאות ניידות – הוערך ביותר ממיליון שקלים. מתוכם, מעל 600 אלף היו תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, והיתרה – למעלה מ-400 אלף שקלים, שולמו על-ידי המעסיקים.

• התובע זכאי לסך כולל של 1,010,818 שקלים.
• המוסד לביטוח לאומי משלם 602,678 ש"ח.
• החברה והקבלן ישלמו 408,140 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפטיות.
• המקרה כוסה גם על-ידי חברת ביטוח שהעניקה פוליסת אחריות למעבידים.

משמעות פסיקת בית המשפט והלקחים

הפסיקה מדגישה את חובתם של מעסיקים – ובפרט בענף הבנייה והשיפוצים – להקפיד הקפדה יתרה על נושא הבטיחות בעבודה. החוק מחייב כל מעביד לספק לעובד אמצעי מיגון מתאימים, לפקח על אופן ביצוע העבודה ובמיוחד כאשר מדובר בעבודה בגובה שהיא מטבעה מסוכנת במיוחד. הפרה של החובות הללו תהווה בדרך כלל רשלנות ותגרור אחריות לפיצוי הניזוק.

• עבודה בגובה מחייבת הקצאה של ציוד מגן אישי ונהלים מחמירים.
• הימנעות ממעקב אחר תקנות בטיחות עלולה להוביל לאירועים טראגיים ואובדן אמצעי פרנסה.
• בתי המשפט מטילים אחריות כבדה על המעסיקים שאינם עומדים בדרישה זו.

המקרה ממחיש גם את חשיבותה של פוליסת ביטוח אחריות מעבידים, שמסייעת במקרים כאלה לפצות את העובד ולספק לו הגנה כלכלית לאחר פציעות חמורות. לבעלי נכסים המזמינים עבודות שיפוץ, חשוב לדעת כי אינם נושאים באחריות אוטומטית לנזקי העובדים, כל עוד אינם מתערבים ישירות בפעילות השוטפת או מקבלים לידיהם סמכויות ניהוליות על המתרחש באתר.

סיכום

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכל קבלן ומעסיק בענף הבנייה כי התרשלות בנושא בטיחות העובדים תוביל לפיצויים משמעותיים. בה בעת, מזמין עבודה רגיל, שאינו נוטל חלק בביצוע או פיקוח ממשי, לא יישא באחריות אם אירעה תאונה. נפסק כי המעסיקים יפצו יחד את הפועל שנפגע, בעוד שבעלת הנכס פטורה מהשתתפות. בכך, מתחדדת אבחנה ברורה בין חובות המעסיק לאחריות מזמין העבודה.