עירייה פיצתה תושבת בכ-370 אלף ש"ח בעקבות נפילה במדרכה

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט שלום במרכז הארץ מדגים את אחריות הרשויות המקומיות לתחזוקת המדרכות והשטחים הציבוריים. אישה שנפגעה קשות לאחר שנפלה בבור במדרכה זכתה בפיצוי בסך של יותר מ-370 אלף שקל מהעירייה, לאחר שנקבע כי הייתה התרשלות בטיפול במפגע.

רקע: נפילה קשה בשל מפגע במדרכה

התובעת, בשנות החמישים לחייה, צעדה בשעת ערב בשביל צר הסמוך לבניין מגוריה באחת מערי מרכז הארץ. לפתע רגלה נלכדה בבור עמוק שנוצר במדרכה – תוצאה של שבר והתפרקות אבנים. היא מעדה, נחבלה ואובחנה באותו הערב עם שבר חמור בקרסול. בשל הפציעה עברה תקופת שיקום ממושכת שכללה גבס, שימוש בכיסא גלגלים ובקביים. לאחר זמן מה אובחן כי היא סובלת מהשלכות ארוכות טווח כגון פיברומיאלגיה ותסמונת כאב מתמשך בקרסול.

טענות הצדדים: אחריות וחובת הזהירות

ביסוד התביעה עמדה טענת האישה כי העירייה לא קיימה חובת זהירות כלפיה. חובת זהירות משמעה שעל רשות מקומית לשמור על תקינות ובטיחות המדרכות כדי להגן על הולכי הרגל.
העירייה, לעומת זאת, הודתה כי אכן היה שיבוש במדרכה, אך טענה שמשהדבר דווח לה, דאגה לתקן במהרה את הבור. עוד טענה כי לא הוכח שהבור הספציפי שגרם לתאונה הוא אותו מפגע שתוקן מאוחר יותר, ושהתובעת – כמי שמתגוררת במקום – הייתה אמורה להבחין בו.
בנוסף, נטען על ידה שלא התקבלו פניות או תלונות לפניה על אותו מפגע, ולכן לא יכלה לדעת מראש על קיומו.

פסק הדין: התרשלות העירייה וחלקה של התובעת

השופט אשר דן בתיק מצא כי העירייה לא עמדה בחובתה כלפי התושבים. מהראיות – ובעיקר מתמונות שצולמו בסמוך לנפילה – הוכח שהבור היה קיים כבר תקופה מסוימת, כאשר בין הלבנים במדרכה צמחו עשבים. משמעות מצב זה היא שמדובר בליקוי מתמשך, שלא נוצר במפתיע, ולכן היה על העירייה לאתרו מראש ולמנוע את הסיכון.
השופט קבע שמדובר ב"סיכון בלתי סביר" – מונח משפטי המתייחס למפגע חריג במרחב הציבורי, כזה שעלול להביא לפגיעות קשות. הוא הדגיש כי האחריות המוטלת על העירייה היא רחבה, ככל שמדובר בבטיחות התושבים והולכי הרגל.

• בית המשפט הדגיש כי כאשר נגרם נזק כתוצאה מהתרשלות רשות מקומית, על זו לקחת אחריות ולפצות את הנפגע בגין מכלול הנזקים, הפיזיים והנפשיים.
• יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם גם הנפגע עצמו נושא באחריות מסוימת – "אשם תורם" – כלומר, אשמתו של הניזוק בתאונה.

במקרה הנוכחי, נקבע כי לא הייתה בתאונה תוצאה של מזג אוויר קשה או חשכה חריגה, וכי לתובעת הייתה היכרות מוקדמת עם המקום. לאור זאת נקבע לה "אשם תורם" – מונח המתאר את מידת אחריותו של הנפגע, שהופחתה מסכום הפיצוי שנפסק לה.

הערכת הנזק וחישוב הפיצויים

בדיון המשפטי צוין כי התובעת אינה יכולה לחזור לשגרה מלאה בעקבות הפציעה. הוסכם על שיעור נכות רפואית של 30%, המשקף את הפגיעה הבריאותית ארוכת הטווח. עם זאת, בית המשפט מצא שנכות תפקודית (המתיחסת ליכולת של אדם לתפקד בחיי היום-יום ולעבוד) נמוכה יותר ועומדת על 22%.
הנזק הכולל שנגרם לה נאמד בלמעלה מ-450 אלף ש"ח. מהסכום הסופי נוכו 30% בגין אשם תורם – והפיצוי אותו קיבלה האישה עמד על 300,534 ש"ח. נוסף לכך חויבה העירייה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 70,926 ש"ח – כך שסך הפיצוי הכולל שהתובעת זכאית לו מפסק הדין עומד על 371,460 שקל.

• פסק הדין ממחיש את חשיבות תיעוד מפגעים במרחב הציבורי – ראיות כגון תמונות ממקום האירוע בסמוך לזמן הפגיעה, סייעו רבות לבירור העובדות ולקביעת האחריות.
• נקודת המוצא המשפטית היא שעל כל רשות מקומית לקיים מערך בקרה, איתור ותיקון ליקויים כדי להגן על הציבור.

סיום: חשיבות זהירות הציבור ורשויות

המקרה מציף את החשיבות שבהחזקת שטחים ציבוריים באופן בטוח ומתן אחריות רחבה לעיריות ולמועצות. היטיב לבטא זאת בית המשפט בפסיקתו, כאשר קבע כי המפגע ברחוב אינו "תאונה בלתי נמנעת", אלא בעיה שניתן – וצריך היה – למנוע. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי גם הציבור נדרש לגלות ערנות וזהירות.
המקרה מזכיר להולכי הרגל להיות ערניים לסכנות, ולדווח בזמן אמת על מפגעים העלולים לסכן את שלום הציבור.
לסיכום, פסק הדין משקף איזון בין אחריות הרשות המקומית לדאוג לתחזוקת שטחים ציבוריים, לבין החובה של כל אחד ואחת להקפיד על זהירות במרחב היומיומי.