עירייה חויבה לשלם מאות אלפי שקלים בשל פציעה מכתם שמן במדרכה

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מטיל אחריות כבדה על עירייה בצפון הארץ, בשל אירוע החלקה על כתם שמן במרחב ציבורי, שהוביל לפציעה קשה ולתשלום פיצויים ביחד עם המוסד לביטוח לאומי.

האירוע – החלקה בהליכת בוקר שגרתית

בחודש דצמבר 2017, במהלך הליכה שגרתית ברחוב מרכזי בעיר בצפון הארץ, החליקה מעצבת פנים עצמאית על כתם שמן שהיה על המדרכה, בסמוך לפחי אשפה ולדוכני אוכל מהיר. האישה, בשנות ה-50 לחייה, הייתה בדרכה לפגישת עבודה, ומעדה בצורה פתאומית. כתוצאה ממהמורה זו, נחבלה קשות בקרסולה ופונתה באמבולנס לבית חולים, שם אובחן שבר שדרש ממנה תקופת שיקום ארוכה ושני ניתוחים.

המחלוקת בין הצדדים: אחריות העירייה או פגע יומיומי?

לאחר האירוע, המוסד לביטוח לאומי הכיר בפציעה כתאונת עבודה, ואפשר לאישה לקבל קצבאות ושירותים רפואיים. בעקבות ההכרה, הוגשה תביעה משותפת של הנפגעת ושל הביטוח הלאומי נגד העירייה, בה נטען כי הנפילה אירעה בשל התרשלות של העירייה בסילוק מפגע מוכר ומסוכן.

בתביעה צוין כי כתם השמן היה בולט לעין, מצוי באזור שמעבר בו מתבצע רבות בסביבת פחי אשפה ודוכני אוכל ולכן הציב סכנה ברורה לעוברים ושבים. לטענת הנפגעת והביטוח הלאומי, היה על העירייה לטפל בזמן אמיתי בניקיון המדרכות ולמנוע היווצרות סכנה שכזו.

מנגד טענה העירייה כי אין ביכולתה למנוע מכל הכתמים במרחב העירוני וכי מדובר במצב הנתון ב"מתחם הסיכון הסביר" של אורח החיים בעיר, כך שלא מוטלת עליה אחריות אוטומטית לכל החלקה או פציעה. לטענתה, גם אם היה כתם, הרי שמדובר במפגע שהתובעת חבה לגביו אחריות משותפת, שכן יכלה לזהותו ולהיזהר בעצמה.

הראיות שהכריעו – תיעוד בזמן אמת

במהלך הדיון הציגו באי כוחה של התובעת תמונות שצולמו סמוך מאוד למועד האירוע, בהן נראית הנפגעת על המדרכה, כשהיא מצויה במצוקה, וסביבה קיימים כתמים בעלי מרקמים וגוונים האופייניים לשמן. השופט התרשם כי תיעוד זה מחזק את גרסת התובעת ומהווה עדות ברורה להתרחשות התאונה ולסיבת הנפילה.

• השופט קבע כי ריבוי כתמי שמן בסמוך לאזור פחי אשפה ודוכני אוכל יצר "אזור סיכון" הצריך טיפול ממוקד של העירייה.
• העדר תגובה מהירה לטיפול במפגע, נחשב ברשלנות מצד הרשות המקומית.
• אכן נדרש להבחין בין מפגע חריג כזה לבין כתם אקראי בודד, אך במקרה זה מדובר באלמנט חוזר שדורש ניטור וניקיון שוטפים.

עם זאת, השופט קבע כי על הנפגעת היה לנקוט משנה זהירות, וקבע לה אשם תורם של חמישית (20%) מסך הנזק שנגרם, לנוכח האפשרות הסבירה להבחין בכתם.

גובה הפיצוי – תשלום כפול לנפגעת ולביטוח הלאומי

לאחר חישוב הפיצויים, קבע השופט כי הנפגעת זכאית לסכום של 392 אלף שקלים, שמגלם פיצוי על כאב, סבל, הוצאות רפואיות, הפסד הכנסה וסיוע מאחרים. מתוך סכום זה נגזרו ההפרשים בפיצוי הישיר לאישה עצמה, לאחר הפחתת תגמולי המוסד לביטוח לאומי. בסופו של דבר, העירייה חויבה לפצות את הנפגעת בסכום של כ-123 אלף שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

בנוסף לכך, העירייה חויבה לשפות את המוסד לביטוח לאומי ב-268 אלף שקלים – מדובר בסכום ששולם ועוד ישולם לנפגעת קצבאות, טיפול ושיקום. לכך התווספו הוצאות בגין ייצוג משפטי, שעמדו על עשרות אלפי שקלים נוספים. בסך הכול, סכום הפיצויים וההוצאות חצה את רף ה-480 אלף שקלים.

היבט משפטי רחב – אחריות רשויות ברשות הרבים

בתיק זה, כמו במקרים דומים קודמים, השתמש בית המשפט במבחן "הסיכון הבלתי סביר" – מונח המגדיר מתי אחריות עוברת מגורם אחד לאחר. במקרה הנוכחי, הובהר כי לא כל מפגע מזערי גורר אחריות, אך כאשר מצטברים נתונים של רשלנות ובעיקר כאשר מדובר במקום שכיח למצבורי לכלוך או שמן, החובה על הרשות חלה בעוצמה רבה יותר.

• רשות מקומית חייבת לדאוג לניקיון ולתחזוקה שוטפת של מדרכות באזורים מועדים לתאונות.
• אי עמידה בחובה זו עלולה להוביל למפגעים ולחבות כספית בגין נזקי גוף.
• יחד עם זאת, לנפגע עצמאי תיתכן אחריות מסוימת כאשר מדובר במפגע גלוי וניתן למניעה.

סיכום – מסר לרשויות ולציבור

פסק הדין מהווה תזכורת לרשויות המקומיות באשר לחובה לנקוט באמצעי זהירות במרחב הציבורי, בעיקר במוקדים בהם מצטברים מפגעים אופייניים. לצד זאת, גם הציבור מתבקש לגלות ערנות להימצאות סכנות גלויות. הפיצוי שנפסק משקף את הניסיון לאזן בין אחריות הרשות ובין דרישת הזהירות מהאדם הפרטי. מקרה זה ממחיש עד כמה מפגע קטן לכאורה יכול להוביל להשלכות כלכליות ומשפטיות כבדות.