ניסיון לקיים צוואה שלא נמצאה: סאגת הירושה שהובילה לדחיית הבקשה בבית המשפט למשפחה

סיפור יוצא דופן מתחום דיני הירושה הגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט למשפחה בצפון הארץ. בפרשה זו התייצבה משפחה שסועה בפני השופטת, לאחר חילופי עמדות ומחלוקות בנוגע לעיזבונה של אם המשפחה שנפטרה שנים קודם לכן, וכל זאת סביב שאלה אחת מרכזית: האם קיימת צוואה אותנטית שצריכה להתקיים, או שמא הדין הוא שיקבע את חלוקת הירושה?

הפתיחה: בקשה לצו ירושה משנה כיוון

הפרשה החלה כאשר אחד מבני המשפחה, בנה של המנוחה, פנה לבית המשפט וביקש להעניק לו ולאחיו את עיזבון האם, בטענה כי האם לא הותירה אחריה צוואה מסודרת. למהלך זה הייתה משמעות משפטית ברורה: בהיעדר צוואה, מתחלק העיזבון לפי הוראות החוק היבש, ולשני הבנים זכויות דומות בעיזבון.

• חלוקת עיזבון בהיעדר צוואה נעשית בהתאם לחוק הירושה.
• צו ירושה הוא צו שיפוטי שמסדיר מי זכאי לקבל את העיזבון.

פניה מפתיעה מטעם הנכדים: האם ישנה צוואה לטובתם?

למרות הבקשה הראשונית לצו ירושה, חלה תפנית לא צפויה: זמן קצר לאחר מכן, הגישו נכדי המנוחה, באמצעות הוריהם, בקשה לקיים צוואה שבה, לטענתם, ציוותה הסבתא להעביר את רכושה לנכדיה.

הטענה העיקרית הייתה כי הצוואה היחידה שנותרה היא העתק בלבד, מאחר והמקור אבד בנסיבות לא ברורות. בכך הסתמנה שאלה משפטית מובהקת – האם מסמך שאבד והוגש בעותק בודד, מספיק כדי להצדיק הענקת עיזבון לפי צוואה?

• צוואה היא מסמך בו אדם קובע איך יחולק רכושו לאחר מותו.
• לצורך קיום צוואה בבית המשפט, יש להציג את המסמך המקורי או להוכיח באופן משכנע את קיומה ותוכנה.

התרחבות המחלוקת: לחצים כלכליים ושאלות אמון

הפנייה לבית המשפט התקיימה על רקע הליך פשיטת רגל שניהל אחד מהאחים. כאשר נודע כי ההליך עלול לגרום לכך שחלקו של החייב בעיזבון יעבור לנושיו, חלה תזוזה בעמדות שבני המשפחה בחרו להציג בפני הערכאות.

בני המשפחה טענו כי בן המשפחה ששינה את טעמו פעל כך מתוך חשש שהעיזבון ייגזל על ידי הנושים של אחיו, שנקלע לקשיים כלכליים חמורים. נציג המדינה, המצטרף למעשה להליך מטעם הציבור, דחה עמדה זו וטען כי לא הובאה כל ראיה אמינה לקיומה האמיתי של הצוואה.

• הליך פשיטת רגל: הליך בו אדם שאינו יכול לשלם את חובותיו מבקש הגנה מהנושים.
• נושיו של פושט רגל עשויים לעמוד בתור לקבלת חלקו בעיזבון, על פי פסיקת בית המשפט.

בדיקת הראיות: שאלות קשות ללא תשובות ברורות

במהלך הדיונים, התרשמה השופטת כי לא ניתן להוכיח את קיום הצוואה לאור הסתירות המהותיות בעדויות המשפחה. בין השאר, נמצאו אי דיוקים ואי סבירות בנוגע לאופן שמירת הצוואה אצל אישה שהוערכה על ידי קרוביה כמי שאינה מסודרת במיוחד. בנוסף, הועלתה תהייה על כך שלא היתה פנייה מתאימה לבית המשפט במשך שנים ארוכות ממועד הפטירה.

גרסאות שונות נמסרו בנוגע למקום שמירת הצוואה: על מכשיר חשמלי במטבח, באחת המגירות בבית או באתרים אחרים. עדויות אלה פגעו באמינות ולכידות הגרסה שלפיה מסמך הצוואה אכן קיים אי שם בין נכסי המשפחה.

• במקרים שבהם קיים ספק באמיתות הצוואה, נוהג בית המשפט לבחון את נסיבות אובדן המסמך המקורי והשיהוי המתמשך בהגשת הבקשה.

הכרעת בית המשפט: אין צוואה – הירושה תיקבע על פי חוק

בסיום ההליך, הדגישה השופטת פסקנותה בדבר היעדר ביסוס ראייתי מספק לקיומה של צוואה. לדבריה, לא הוצגה כל ראיה מספקת המניחה את הדעת כי המנוחה אכן השאירה צוואה בתוקף, ודאי שלא ניתן היה לקיים את ההעתק שהוצג כתיעוד יחיד. היא התייחסה גם לסיפורים ולפניות מצד נכדות קטינות לשעת פטירת הסבתא, תוך שקבעה כי טענות אלו חסרות יסוד מציאותי.

השופטת הוסיפה שהשיהוי, כלומר העיכוב הארוך בין מועד המוות ועד להגשת הבקשות לקיים ירושה או צוואה, אינו מוסבר הסבר הגיוני, בפרט לאור עמדות הצדדים ואי הנחת שבסיפוריהם.

• הכרעת שופט: בהיעדר ראיה לקיומה של צוואה, העיזבון יחולק על פי חוק הירושה בין צאצאי המנוחה.
• הבקשה להכיר בצוואה נדחתה והמשפחה חויבה בתשלום הוצאות לטובת ההליך.

סיכום והשלכות לעתיד

סוגיית קיום צוואות שאבדו או הוצגו רק כהעתק הופכת לנפוצה בעידן בו פחות אנשים שומרים מסמכים מקוריים לאורך שנים. פסיקתו של בית המשפט מדגישה את החשיבות שבניהול תקין של ענייני ירושה, שמירה נאותה של מסמכים, ודיווח כן וישיר עם כל בני המשפחה. הפרשה מזכירה כי לעתים, גם בלב כוונות טובות – לא ניתן לעקוף את כללי הראיות והחוק הברור המכתיב את אופן חלוקת העיזבון.