נהג שזוכה מעבירת מהירות: פערים בעדות המשטרה הובילו לספק בזיהוי

זיכוי נהג מעבירת מהירות בעתירה לתעבורה במחוז מרכז עורר עניין רב לאחרונה, כאשר קביעת בית המשפט התבססה על ספקות מהותיים בתהליך הזיהוי והאכיפה שביצע שוטר התנועה.

רקע המקרה: חשד לעבירת מהירות גבוהה

בספטמבר האחרון, בשעות הבוקר המוקדמות, עצרה המשטרה נהג ברכב פרטי מדגם נפוץ, בחשד כי נסע במהירות חריגה – 144 קמ"ש – בכביש מהיר שבו המהירות המרבית המותרת עמדה על 90 קמ"ש בלבד. האירוע התרחש במסגרת אכיפה שגרתית שביצע אחד משוטרי התחבורה המחוזיים, אשר פיקח על התנועה באמצעות מכשיר מד לייזר (ממל"ז) מתוחכם, המיועד לזיהוי מהירויות חריגות.

לאחר ביצוע המדידה, עלה השוטר על האופנוע המשטרתי, נסע אחרי הנהג ועצר אותו בשולי הדרך. השוטר מסר לנהג דו"ח תנועה שבו יוחסה לו חריגה מהותית מהמהירות החוקית, לאחר ביצוע ניכוי על פי הנהלים המשטרתיים, כך שנרשמה עבירה של 139 קמ"ש. הנהג, מצדו, הכחיש את ביצוע העבירה וטען כי בנסיבות העניין נפלה טעות בזיהוי, וכי לא נסע במהירות גבוהה כפי שנטען.

ההליך המשפטי והטענות המרכזיות

עם מסירת הודעת הקנס, בחר הנהג לפנות לבירור המקרה בבית המשפט ולדרוש להעמיד את נסיבות האכיפה למבחן משפטי. במהלך הדיונים, הציג הנאשם טענה עיקרית: מדובר בטעות בזיהוי הרכב, שכן רכבו לא נסע במהירות שנרשמה במד הלייזר. לטענתו, לא הייתה אפשרות ממשית לזהות אותו ודייקנות הזיהוי לא הובטחה בתנאים שבהם פעלה המשטרה.

בית המשפט בחן לעומק את גרסת השוטר שביצע את הזיהוי, ואת מסמכי הדוח והראיות הנוספות. במהרה התברר כי בעדות השוטר ובתיעוד המשטרתי קיימים פערים מהותיים, ובהם סתירה ביחס למספר הכביש בו התרחשה העבירה: בנספחים שונים צוין לסירוגין כי מדובר ב"כביש 3" או ב"כביש 1". זוהי טעות העלולה להעלות ספק באשר למקום בו בוצעה העבירה בפועל, בפרט כאשר מדובר בצירי תנועה ראשיים שונים.

חולשות בזיהוי הרכב – ריבוי רכבים דומים

נקודה מהותית נוספת שנבחנה הייתה זיהוי הרכב. בדו"ח נרשם שמדובר ב"רכב לבן מסוג פופולארי" – תיאור כללי מאוד, בלא ציון פרטי זיהוי ייחודיים כגון ספרות לוחית הרישוי או פרטים מזהים נוספים. השופט הבכיר ציין כי רכב מסוג זה נפוץ מאוד וניתן למצוא רבים כמוהו על הכבישים בארץ; לכן, קשה להסתמך רק על תיאור צבע וסוג לצורך הרשעה בהליך פלילי, בו נדרש להוכיח אשמה מעבר לכל ספק סביר.

בנוסף, לא פורט האם הרכב היה בודד בכביש אותה שעה, או שנסע בתוך קבוצת רכבים, עובדה שיכולה להיות מהותית כאשר מדובר באכיפה באמצעות מדידה מרחוק. במהלך החקירה החוזרת של השוטר הודה האחרון כי לא ציין בדו"ח אם הבחין בנהג כשהוא לבדו או כחלק משיירה – ושוב, מדובר בפרט קרדינלי בזיהוי מדויק.

שאלות ביחס לאופן המדידה וטווח הזיהוי

אחד הרכיבים הבולטים בהחלטת הזיכוי נגע לטווח הזיהוי – כלומר, המרחק ממנו התבצעה מדידת המהירות. בית המשפט הבהיר כי השוטר ביצע את המדידה כשהוא ממוקם מאות מטרים מאחורי כלי הרכב. על פי העדויות, המרחק המדויק עמד על למעלה מ-200 מטרים, טווח שמן הסתם מקשה מאוד להבחין בפרטי הזיהוי של נהגים ורכבים. מעבר לכך, המכשיר המדוד פנה אל רכב מתרחק, ולא מתקרב אל עמדת הבדיקה, עניין המקשה עוד יותר על יכולת הזיהוי, במיוחד כאשר בזמן אמת להתבצע פער נוסף כאשר השוטר מארגן את עצמו לפני היציאה למרדף.

• חשיבות הדיוק בזיהוי נאשמים בעבירות תנועה מודגשת במיוחד, שכן הרשעה תלוית ודאות ראייתית מרבית.
• היעדר פרטים מזהים בדו"ח התנועה, לרבות פרט מזהה ייחודי לרכב, מקטין את משקל הראיה.
• הבדלים בעדויות ובגרסאות בין המסמכים המשטרתיים מבליטים את הספק.

פסיקת בית המשפט: זיכוי מחמת הספק

לאחר בחינת כלל הנתונים, סבר השופט כי בשל הפערים והקשיים שתוארו, קיים ספק סביר באשר להיותו של הנאשם הנהג שהתבצעה כלפיו המדידה בזמן ובמקום שנמסרו. בית המשפט הבהיר כי בהליך פלילי – גם כאשר מדובר בעבירות תעבורה – נדרש להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, ומכיוון שבלב עובדות המקרה נוצר חוסר ודאות בלתי ניתן ליישוב, החליט בית המשפט לזכות את הנהג מהעבירה המיוחסת לו.

בהערת בית המשפט צוין, כי יש להקפיד בהליך האכיפה על מתן תיעוד מלא של כל פרטי הזיהוי, הכללת כל פרט שניתן לזיהוי מדויק של הרכב והנהג, והתמודדות עם עצם קיומם של מספר רכבים דומים בזירה.

סיכום: ההשפעה על הליך אכיפת התנועה

זיכוי זה ממחיש את החשיבות הרבה בקפדנות ובדיוק הנדרשים מעובדי אכיפת החוק בזיהוי חשודים, במיוחד בעבירות תעבורה בהן כל טעות עלולה להוביל להרשעה שגויה. ההחלטה משקפת את עקרון "הספק הסביר" – עיקרון יסוד במשפט הפלילי בישראל ובמערכת המשפט בכלל, המדגיש כי אין להרשיע אדם אלא אם אין כל ספק סביר באשמתו.

המקרה הנוכחי צפוי להוות תמרור אזהרה לכל גורמי האכיפה המחויבים לנהלים מדויקים ולתיעוד מלא ומפורט בתהליכי זיהוי והפללה.