נדחתה תביעת פיצויים של עובדת על תאונת עבודה – המעסיק טען: "לא העסקתי אותך"

בית משפט השלום בחיפה דן לאחרונה בתביעה שהגישה עובדת בענף החקלאות, שטענה כי נפלה מסולם במהלך עבודתה ונפצעה קשות. התביעה התמקדה בשאלה מהותית: מי נושא באחריות לפצות אותה – האם האדם שאצלו עבדה בפועל או שמא מדובר בגורם אחר?

הרקע לתביעה: נפילה בעבודה חקלאית

התובעת, תושבת יישוב בצפון הארץ בשנות השישים לחייה, הגישה תביעה לפיצויים נגד אדם אשר, לטענתה, העסיק אותה בעבודות קטיף פירות. בכתב התביעה טענה כי במהלך אחד מימי עבודתה, בעוד היא קוטפת פרי מעצים בחלקה חקלאית, נדרשה לעלות על סולם. לדבריה, בשל כך שהסולם היה לא תקני ועמד על אדמה סלעית ומלאה בחצץ, הוא לא היה יציב דיו. עוד טענה כי כאשר ניסתה להגיע בענף גבוה יותר, הסולם החל להתנדנד, והיא איבדה שיווי משקל – נפלה ונפגעה בצורה קשה בברכה.

מבית משפט נמסר כי התאונה התרחשה עוד ב-2018, אך כתב התביעה הוגש רק כשנתיים לאחר מכן. מיד לאחר התאונה פונתה האישה לבית החולים, שם נאלצה לעבור סדרת בדיקות ואף סבלה משבר חמור בברך. היא עברה ניתוחים ושהתה בתקופת שיקום ממושכת שכללה, על פי הנטען, ריתוק ממושך למיטה. בנוסף לכך, טענה כי סבלה גם מהשלכות נפשיות קשות – לרבות חרדה, פוסט-טראומה ודיכאון כתוצאה מהאירוע.

טענות ההגנה: הנתבע לא היה המעסיק

מנגד, בכתב ההגנה ציין הנתבע כי לא היה מעסיקה של התובעת בפועל. לדבריו, הוא עבד גם הוא כשכיר בחברת חקלאות שהעסיקה את העובדת – ולכן אין בנמצא יריבות משפטית ישירה בינו לבין התובעת. במילים אחרות, רק מעסיקה הישיר של העובדת אחראי, אם בכלל, לפצות אותה על הנזקים שנגרמו לה במהלך העבודה.

הנתבע טען עוד כי גם אם קרתה תאונה, הרי שאינה באה באשמתו ואף אין הוא האחראי לשום נזק. לטענתו, ייתכן שתאונת העבודה אירעה כתוצאה מהתנהלותה של העובדת בלבד, ולכן יש לראות בה אחראית במלואה למה שקרה, כלומר לייחס לה "אשם תורם מלא". מעבר לכך, נטען כי התובעת כבר קיבלה הכרה ותשלום מביטוח לאומי לאחר שהוגדר מקרה זה כפגיעה בעבודה, ולכן אפילו אם הייתה אחריות, לא היו מתקיימים תנאים לפיצוי נוסף.

שאלת היריבות – יסוד בתביעה אזרחית

בשפה המשפטית "יריבות" היא עילה שבודקת האם קיימת זיקה משפטית בין שני צדדים, שבלעדיה לא ניתן לנהל תביעה ביניהם. כדי לחייב אדם בפיצוי על נזק, צריך להוכיח שהוא צד נכון להליך. העובדה שמישהו עבד לצדה של התובעת או פיקח על עבודה, אינה בהכרח הופכת אותו למעסיק והוא אינו חייב בפיצוי, אלא אם כן הוכח קשר חוזי ברור או אחריות משפטית.

לאור הכחשת הנתבע כי היה המעסיק, והחזקה שנעדרת עילה משפטית נגדו, עמד במרכז הדיון המשפטי השאלה האם נכון לומר שהתביעה "נטולת יריבות". בדיונים אף עלתה שאלת הסמכות המקומית של בית המשפט בחיפה, ובסופו של דבר התיק הועבר לבית משפט אחר במחוז צפון, שם המשיך להתנהל.

הסכמה לוויתור: התביעה נדחית ללא צו הוצאות

המשא ומתן בין הצדדים נמשך למעלה משלוש שנים. בשלב מסוים, אחרי בחינת כל המסמכים המשפטיים ועם התבהרות התמונה העובדתית, הגיעו הצדדים להסכמה. העובדת הבינה, ככל הנראה לאחר עיון בטענות ההגנה ותשובות הנתבע, שאין לה עילה של ממש כלפיו והיא לא תוכל לזכות בפיצויים ממנו. הצדדים פנו יחד לבית המשפט בבקשה מוסכמת – לדחות את התביעה ולסיים בכך את ההליך, מבלי שיושתו על מי מהצדדים הוצאות משפט, כלומר שאף אחד לא יפצה את השני על העלויות.

השופט שדן בתיק קיבל את ההסכמה ואישר את דחיית התביעה. בכך תם ההליך, מבלי שנפסק כל פיצוי לעובדת והמעסיק שנטען נגדו כמי שאימץ אותה לעבודה יצא כאשר שמו נוקה מכל טענה.

• הליך בבית משפט אזרחי, במיוחד כאשר יש מחלוקת האם קיימת יריבות משפטית, מתמקד בהצגת ראיות וקיום קשר חוזי או עובדי.
• פגיעה בעבודה מזכה את העובד לזכויות מול ביטוח לאומי, אך לא תמיד יש עילה לתבוע גם פיצוי מגורם נוסף.
• אשם תורם הוא מונח משפטי שבודק האם הנפגע אחראי בחלקו לתוצאה השלילית.
• קבלת פיצוי מביטוח לאומי לעיתים "נבלעת" בתביעה נזיקית – כלומר, כאשר העובד זכאי לקצבה או פיצוי מהמדינה, ייתכן ולא יוכל לקבל פיצוי מגורמים פרטיים על אותו אירוע.

סיכום

המקרה ממחיש את הקושי שבו גובה נפגעי עבודה עלול לעמוד כאשר מבקשים לפנות לבית המשפט לקבלת פיצוי נוסף מעבר להכרה מביטוח לאומי. הקביעה הסופית שניתנה בהליך זה מבהירה את הדרישה להגדרת יריבות משפטית ולזהות בין המעסיק החוקי לעובד. היא מדגישה בפני העובדים את החשיבות לבדוק מראש את זהות המעסיק המעסיק את עובדיהם ולפנות לערוצים הנכונים לקבל פיצוי במקרה של פגיעה.