נדחתה דרישה לפסילת שופט בתיק פינוי-בינוי עקב טענות לדעה קדומה

בקשה חריגה להפסלת שופט שהובאה בפני בית המשפט המחוזי באזור הצפון נדחתה לאחרונה, במסגרת תביעה לקידום פרויקט פינוי-בינוי. מדובר באחת מהשאלות הרגישות והמשמעותיות במערכת המשפט: מתי, אם בכלל, יש לפסול שופט מהמשך דיון בתיק בטענה שקיימת תחושה של משוא פנים או דעה קדומה?

רקע: התנגדות לתהליך פינוי-בינוי

פרויקטי פינוי-בינוי, אשר במסגרתם דיירי בניינים ישנים מפונים לצורך הריסתם ובניית בניינים מודרניים וחדשים במקומם, אינם תמיד זוכים להסכמה מלאה מצד כל בעלי הדירות. במתחם מגורים באחת הערים הגדולות בצפון הארץ, חתמו עשרות דיירים עם חברה יזמית על שיתוף פעולה לקידום פרויקט כזה. עם זאת, בין מספר דיירים התגלעה מחלוקת, כשהמחלוקת החריפה במיוחד לגבי בעלות על דירה מסוימת, שכונתה "דירת המריבה".

היזמים ועשרות דיירים נוספים פנו לבית המשפט על מנת שימנה גורם שיכול לחתום בשם המתנגדים כדי להמשיך בהוצאת התהליך אל הפועל, וזאת למרות המחלוקות שעדיין מצויות בין בעלי הדירה.

המערכת המשפטית: האיזון בין קידום פרויקטים לזכויות דיירים

הנתבע המרכזי, שלדבריו נדרש לעזוב את נכסו, עתר לבית המשפט בטענה שההליך מתנהל מראש מתוך נקודת הנחה שהוא "דייר סרבן" – מונח המתאר דייר המתנגד לקידום פרויקט פינוי-בינוי באופן שמסכל את התקדמותו. לטענתו, השופט שמונה לדון בתיק נעול בדעתו ללא הצדקה, ולכן ביקש את פסילתו מניהול ההליך. לטענתו, מספר החלטות של השופט, כגון הגבלת זמן החקירה שניתנה לו מבית המשפט ואישור צירוף בעלי הדירה הנוספים לכתב התביעה, מעידות על כך שהשופט דבק בעמדת המקדמים את תהליך הפינוי-בינוי בכל מחיר, מבלי לבחון לעומק את טענותיו ואת מורכבות המקרה.

• הנתבע טען כי משך זמן החקירה שניתן לו – 45 דקות – אינו מספק, בעוד שלדבריו היה זקוק לחקירה של 4-5 שעות.
• לטענתו, היענות בית המשפט לבקשת התובעים לתקן את כתב התביעה היא עדות לכך שאין נכונות אמיתית לבחון את עניין הדירה באופן בלתי תלוי.

מנגד: עמדת התובעים וציפיות המיזם

חברת היזמות והדיירים התומכים בפרויקט התנגדו בתוקף לבקשת הפסילה. לדבריהם, ההחלטות של השופט הן דיוניות במהותן – כלומר, נוגעות לאופן ניהול ההליך ועיתויו, ולא מגלות דעה קדומה על תוצאות התיק או על זכויותיו של הנתבע.

עמדת התובעים משקפת את נוהל העבודה הרגיל בבתי המשפט: מערכת המשפט אינה פוסלת גישה עקרונית של צד להתדיין בפני כל שופט, כל עוד לא קיים חשש ממשי למשוא פנים – כלומר, שהשופט יטה נגדו באופן אישי מעבר להכרעה המקצועית הנדרשת.

בחינת הסיבה לפסילת שופט

בתי משפט בישראל פוסלים עצמם מניהול תיק רק בנסיבות מיוחדות, כאשר יש דרך ממשית להניח שהשופט אינו יכול להכריע בתיק בהגינות הנדרשת מכל שופט. הפסילה אינה ניתנת בשל תחושת אי־נחת סובייקטיבית של אחד הצדדים, אלא רק בגין נסיבות חריגות המעוררות חשש ממשי, מבוסס ואובייקטיבי למשוא פנים או דעה מוקדמת.

בהחלטתו דן השופט בטענות הנתבע והסביר, כי החלטותיו בדבר לוחות הזמנים וסדרי הדיון מתקבלות במסגרת סמכותו כמי שמנהל את ההליך, ואינן משפיעות, או אמורות להשפיע, על ההכרעה המהותית בתיק. השופט ציין כי אם לאחד הצדדים יש השגות על אחת מהחלטותיו הדיוניות, הדרך להתמודד עם כך היא להגיש ערעור במסגרת המערכת, ולא לטעון מיידית למשוא פנים.

סיכום ההחלטה: דחיית הבקשה וחיוב בהוצאות

בסיום הדיון קבע בית המשפט כי אין כל בסיס לחשש אמיתי של חוסר הגינות מצד השופט. הוא הסביר שכל ההחלטות שאליהן התייחס הנתבע היו החלטות טכניות – כלומר, כאלה שאינן נוגעות בעצם ההכרעה הסופית בשאלה האם יש לאפשר את קידום הפרויקט או לא. בהתאם, נדחתה הבקשה, והנתבע חויב בתשלום הוצאות בסך 3,000 שקלים.

• פסילת שופט היא צעד נדיר שנועד למקרים חריגים בלבד.
• החלטות דיוניות, כגון ניהול לוחות זמנים, אינן מהוות עילה לפסילה.
• הגנה על עיקרון השוויון בפני החוק והבטחת ההליך הוגן הם ערכי יסוד במערכת המשפט.

סיום: איזון בין יעילות הפרוצדורה לזכויות הצדדים

פרשה זו ממחישה עד כמה העיסוק בזכויותיהם של דיירים מתנגדים במיזמי התחדשות עירונית דורש איזון משפטי עדין. מצד אחד ישנה חשיבות רבה לקידום פרויקטים של פינוי בינוי המיועדים להביא לתועלת ציבורית רחבה. מצד שני, על בתי המשפט להבטיח זכויות יסוד לכל צד, גם כאשר דעת הרוב אינה נוחה מהתנגדות בודדת.

ההליך שבפני בית המשפט המחוזי ממחיש את הערכים הבסיסיים של מערכת המשפט – הכרעה עניינית ומקצועית לפי ההליך התקין והבטחת צדק לכל פרט המעורב בדיון.