מתי ניתן לדרוש ביטול דו"ח תעבורה בעקבות טעות בזיהוי הנהג?

מערכת בתי המשפט לתעבורה נאלצת להתמודד לא אחת עם מצבים בהם נרשם דו"ח תנועה לנהג שלא ביצע בפועל את העבירה. המאמר בוחן את פסיקת בית המשפט במקרה בו צעיר בן 19 קיבל דו"ח, בטענה כי לא נהג בכלי הרכב המדובר.

הדו"ח והטענה: הנהג לא היה במקום

• במקרה הנדון, המשטרה רשמה דו"ח לנהג צעיר, בחשד לעבירת מהירות מופרזת.
• הצעיר טען בפני בית המשפט כי לא נהג ברכב באותה עת ואף לא נכח במקום כלל.
• לדבריו, הדו"ח נרשם על פי פרטי הרכב בלבד, ללא זיהוי ודאי של הנהג.

ההליך המשפטי והנימוקים למחלוקת

• במשפט המתנהל בתיקי תעבורה, על המדינה מוטלת חובת הוכחה כי הנאשם ביצע את העבירה בפועל.
• במקרה זה, טען הצעיר כי בזמן ביצוע העבירה, שהה במקום אחר מרוחק לחלוטין מזירת האירוע. הוא אף סיפק אליבי, בדמות אנשי קשר ומסמכים, שתומכים בגרסתו.
• משטרת התנועה נשענה על ראיות טכניות בלבד – תמונת הרכב ולוחית הזיהוי – מבלי שזיהתה חזותית את הנהג.

מהו נטל ההוכחה בעבירות תעבורה?

• נטל ההוכחה במשפט פלילי, ובכללו דיני התעבורה, נופל על התביעה וחייב להיות מעבר לספק סביר.
• כאשר קיימת אפשרות ממשית שהאדם שהואשם לא היה הנהג, יש להעדיף את גרסתו – כל עוד לא נסתרה בראיות.
• בפועל, כאשר לא ניתן להוכיח בוודאות כי הנהג עמד מאחורי ההגה, ייטה בית המשפט לקבל את טענות ההגנה.

סוגיות העולות בהליך התעבורתי

• לעיתים מתעוררות טעויות בזיהוי הנהג, כאשר הדו"ח מבוסס על נתוני הרכב בלבד – בפרט כשמדובר בעבירות המתועדות באמצעים אוטומטיים כמו מצלמות.
• במקרים כאלה יש חשיבות רבה ליכולתו של הנאשם להוכיח שלא נהג ברכב במועד הרלוונטי.
• המשטרה רשאית להפעיל את תקנות התעבורה ולדרוש בעל רכב לזהות את הנהג – אך עליו לספק תשובות רחבות ומלאות כדי להפריך את החשדות נגדו.

פסיקת בית המשפט: זיכוי בשל ספק סביר

• במקרה המדובר, ולאחר בחינת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי לא הובאו ראיות חותכות המאשרות מעל לכל ספק כי הנאשם הוא שביצע את העבירה.
• הנאשם הציג גרסה עקבית, נתמך במסמכים ובאנשים המעידים כי לא נכח בזירת ביצוע העבירה בשעת המחלוקת.
• על פי עקרון "הספק הסביר", חייב היה בית המשפט לקבוע שיש להקל על הנאשם ולזכותו, שכן לא התקיים קשר ישיר ומובהק בינו לבין הנהיגה ברכב.

מסקנות והשלכות

• פסק הדין קובע רף ברור שלפיו זיהוי לוחית הרכב בלבד אינו מספק, נדרשת הוכחה ממשית לזהות הנהג במקרה של הכחשת הנהיגה.
• הפסיקה מהווה תמריץ לחשודים להציג אליביים משכנעים כאשר מיוחסת להם עבירת תעבורה על סמך צילומים בלבד.
• למרות זאת, בתי המשפט מזהירים כי העלאת טענות סרק, שאינן מבוססות, עלולה להוביל להחמרה בענישה ואף לקביעת אחריות מלאה של בעל הרכב.

הסוגיה שבמחלוקת ממחישה את חשיבות ההגנה היעילה במערכת דיני התעבורה. מי שסבור כי נפל קורבן לזיהוי שגוי בדו"ח תעבורה, זכאי לדרוש בירור מקיף בבית המשפט. הליכים אלה עלולים להיות מורכבים, אך קיימת חשיבות רבה להבטיח כי אדם לא יורשע בעבירה שלא ביצע, במיוחד כאשר מתבססים על ראיות נסיבתיות או טכניות בלבד.