מפקח בנייה יקבל הזדמנות נוספת להוכיח שנפגע במהלך עבודתו

מפקח בנייה ותיק הסובל מליקוי שמיעה ישוב להליך משפטי במטרה לקבל הכרה כנפגע עבודה. זאת, לאחר שבית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו על החלטת הערכאה הקודמת, אשר דחתה את תביעתו מבלי למנות מומחה רפואי.

הרקע למחלוקת – האם בעיית השמיעה קשורה ישירות לעבודה?

המערער, גבר בשנות החמישים לחייו, עוסק בענף הבנייה כמפקח עצמאי כעשרים שנה. בסוף שנת 2022 פנה אל בית הדין האזורי לעבודה וביקש להכיר בליקוי השמיעה בו לקה כפגיעה שנגרמה במהלך עבודתו. לטענתו, במסגרת תפקידו נדרש לשהות שעות ארוכות באתרי בנייה פעילים, בהם נחשף לרעשי עבודה חזקים של ציוד מקצועי ומכונות.

המערער הסביר כי במהלך שנות עבודתו נחשף בקביעות לרעש בעוצמה חריגה, וכי ישנו קשר ישיר בין תנאי העבודה שלו לבין מצבו הרפואי. הוא הדגיש כי מעולם לא סבל מבעיית שמיעה קודם לעבודתו בענף הבנייה.

החלטת בית הדין האזורי: אין ראיות מספקות

בערכאה הראשונה, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחתה תביעתו של המפקח. השופט המרכזי בחן את כלל החומר והעדים, וקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת שמעידה על חשיפה לרעש מזיק, כנדרש להכרה בתאונת עבודה.

• בית הדין הסביר כי לא הוצגו מספיק מסמכים המוכיחים עבודה בשטחי אתרי בנייה בעת הרלוונטית, כמו חשבוניות, הזמנות ותיעוד פעילות.
• העדים שהובאו – מנהלי חברות בנייה – הוגדרו כבעלי אינטרס אישי בתוצאה, ולכן עדותם לא נחשבה כבלתי מוטית לחלוטין.

לאור זאת, החליט בית הדין האזורי שלא למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר בין ליקוי השמיעה לעבודה, ודחה את התביעה כבר בשלב זה.

הערעור: האם נפלה טעות בהחלטה?

משנדחתה תביעתו, פנה המפקח בערעור לבית הדין הארצי לעבודה. נימוקו העיקרי היה כי נמנע ממנו להוכיח את טענתו בשל היעדר מינוי מומחה מקצועי, המוסמך לקבוע האם קיים קשר בין החשיפה הרעשית לשמיעתו לבין הליקוי ממנו הוא סובל.

בדיון שנערך בערעור נטען כי המסמכים החסרים – חשבוניות ותיעוד – אמנם לא צורפו מלכתחילה ואף לא נתבקשו על ידי בית הדין, אך הם קיימים ויכלו להמחיש ביתר דיוק את עבודתו באתרי הבנייה. לטענת המפקח, ההחלטה מתעלמת מהמציאות בה מקצוע כמו פיקוח בנייה מלווה הרבה פעמים בתיעוד חלקי ואינו תמיד כולל ראיות פורמליות ברורות לכל משימת עבודה.

כמו כן, הערעור העלה כי פסילת עדויות מנהלי מספר חברות בנייה בטענה לאינטרס אישי אינה מוצדקת, שכן בענייננו מדובר במחויבות לאומית לשקף את תמונת המצב התעסוקתי האמיתית.

פסיקת בית הדין הארצי: "המערער הוכיח תשתית ראייתית מספקת"

הרכב של שלושה שופטים בבית הדין הארצי קבע בפסק דינם כי הפסקה שנעשתה בערכאה הקודמת אינה סבירה. לשיטתם, המפקח עמד בנטל הבסיסי הנדרש להוכחת כי עבודתו כרוכה בחשיפה קבועה לרעש המזיק לבריאותו.

• בית הדין הארצי התרשם שגרסת המפקח לא נסתרה ואף נתמכה בחומר שהוצג.
• בניגוד לקביעת הערכאה הקודמת, נקבע כי מנהלי החברות הם עדים רלוונטיים ותרומתם להבהרת התמונה מהותית – אין סיבה לחשוד בהטיה.

כמו כן ציין בית הדין הארצי כי לערעור צורפו מסמכים רבים, שכללו חשבוניות, הזמנות עבודה ותכניות רלוונטיות, התומכים בהימצאותו של המפקח באתרי בנייה. בנוסף, המערער הסביר כי לא העלה על דעתו שבעצם השהות באתרי בנייה תעמוד בספק ולכן לא טרח לצרף את כל המסמכים עם הגשת התביעה המקורית.

משמעות ההחלטה והמשך ההליך

כעת, בית הדין האזורי מתבקש לקיים דיון מחודש ולמנות מומחה רפואי שיבחן אם ליקוי השמיעה של המפקח קשור לעבודתו ורעשיה. המשמעות העיקרית היא כי המפקח יקבל הזדמנות להוכיח באופן מקצועי־רפואי את טענותיו, לאחר שזכה להכרה מצד הערכאה הגבוהה יותר לכך שגרסתו אינה מופרכת ויש מקום להעמיק בה.

• הליך זה ממחיש את חשיבות מינוי מומחים רפואיים בתביעות הקשורות לפגיעות עבודה, שכן רק חוות דעת מקצועית מטעם מומחה, המתמנה על ידי בית המשפט, יכולה להכריע בנושאים שאינם נתונים להבנה פשוטה של שופטים.
• בהעדר חוות דעת זו, עלולה להיגרם לעובד פגיעה בזכויותיו לקבל גמלה או פיצוי.

הליך הכרה בנפגע עבודה הוא הליך במסגרתו בודק הביטוח הלאומי את הקשר בין מצב בריאותי לבין העבודה שבוצעה. קביעה זו משמעותית לעניין קבלת קצבאות והכרה בזכויות עובדים.

סיכום

פסק הדין של בית הדין הארצי קבע כי לא ניתן לשלול את גרסת העובד ללא מינוי מומחה, במיוחד כאשר התשתית הראייתית שהוצגה מספיקה למעבר הרף הנדרש. בית הדין האזורי ייאלץ כעת לשוב ולבחון את המקרה, והמערער יקבל את ההזדמנות להציג את עניינו מחדש, בתקווה שתינתן הכרעה מבוססת, מדויקת והוגנת.