מחלוקת ירושה: צוואה מאוחרת הכריעה לטובת האחיין על פני אמו

מאבק משפחתי מורכב על ירושתו של גבר שהתמודד עם מחלת נפש הגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. בסיום ההליך נפל הפור – צוואתו האחרונה של המנוח תיושם, מה שיביא לכך שאחיינו יקבל את רכושו, ולא אמו של האחיין כפי שקיוותה.

רקע: סיפור הצוואות הסותרות

הסיפור נשען על טרגדיה. גבר ערירי בשנות השמונים לחייו, אשר חי במשך שנים רבות עם סכיזופרניה והיה חסר ילדים, ערך לאורך השנים שתי צוואות. הראשונה, לפני למעלה משני עשורים, העניקה את רכושו לאחותו ולילדיה בחלוקה שווה. כעבור קרוב ל-20 שנה ערך צוואה נוספת – הפעם נוטריונית – שבה ציין כי אחיינו יהיה היורש הבלעדי שלו.

לאחר פטירתו בשנה שעברה, התגלע סכסוך בין האחיין לזוכה בצוואה המאוחרת לבין אמו, אשר על פי הצוואה הישנה אמורה הייתה לחלוק בירושה. כל צד פנה לבית המשפט בבקשה להחיל את הצוואה המתאימה לו.

הטענות: כשירות ומניעים

האחות טענה כי אחיה המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה המאוחרת בשל התמודדותו עם מחלה כרונית. היא אף טענה שבנה ניצל את מצבו הפגיע וגרר אותו, לדבריה, לחתימה תוך פגיעה ברצונו החופשי ופעולה מתוך שיקול דעת לקוי.

לעומת זאת, האחיין העיד כי כמבוגר צעיר עבר להתגורר עם דודו בשל אלימות שחווה בילדותו מצד הוריו. לטענתו, היחסים בינו לדודו היו קרובים, ואמו כמעט שלא ניהלה קשר עמו בשנותיו האחרונות. הוא טען כי הדוד היה מסוגל לקבל החלטות בעצמו ולא ניתן לקבוע כי לא היה כשיר לערוך צוואה.

הכרעת בית המשפט

השופטת הבכירה שדנה בתיק דחתה את טענות האם בדבר השפעה בלתי הוגנת או חוסר כשירות. בהסתמך על חוות דעת של גורמים מקצועיים ועדויות עובדת סוציאלית, התרשמה כי חרף ההתמודדות עם סכיזופרניה, המנוח תפקד במלוא צלילות דעתו במועד עריכת הצוואה השנייה. אף על פי שמדובר במחלה ממושכת שעשויה לשבש תפקוד, במועד הנוגע לעניין היה הגבר מאוזן קוגניטיבית.

• הגדרה משפטית: כשירות לצוות פירושה שמצווה – עורך הצוואה – מבין את טיבה של הצוואה, את היקף רכושו ואת זהות יורשיו, במועד בו חתם.
• השפעה בלתי הוגנת במשמעותה המשפטית היא כאשר אדם מפעיל לחץ לא סביר או מנצל חולשה או תלות כדי להשפיע לרעה על עורך צוואה.

הבוררות בין גירסאות הצדדים המשיכה גם לסוגיית מעורבות האחיין בעריכת הצוואה. בית המשפט מצא כי לא הוצגו ראיות של ממש לכך שלקח חלק בלתי ראוי בעריכת הצוואה השנייה או שניצל את מצבו של דודו לצורך הפקת תועלת. אף איש המקצוע אשר אישר את הצוואה העיד כי הקריא אותה למנוח ווידא את הבנתו לפני שחתם.

תובנות ממהלך הדיון

השופטת הדגישה בפסק דינה את חשיבות הבדיקות המקצועיות והחקירה המדוקדקת סביב עריכת צוואה כאשר הטוען לצוואה נערך תחת אילוצים נפשיים. היא הבהירה כי נטל השכנוע להוכחת טענות שעשויות לפגום בצוואה מונח על המתנגד – מקרה זה, כאמור, לא סיפק תשתית מספקת לעורר ספק.

• המערערת, היא האם, סברה כי הצוואה המאוחרת "אינה הוגנת" בלבד – אך אין בכך די מבחינה משפטית כדי לפסול צוואה תקפה.
• ערעור על נושאים רגשיים בלבד, ללא ראיות, לרוב לא יצלח בבתי המשפט.

לאור זאת, דחה בית המשפט את טענות האם והורה על קיום הצוואה המאוחרת לטובת האחיין.

השלכות והיבטים כלכליים

אחת מהשלכות פסק הדין היא חיוב האם, שהתנגדה לקיום הצוואה המאוחרת, לשאת בהוצאות משפט משמעותיות, בסכום של מאה אלף שקלים. מדובר במסר ברור של בית המשפט להפחתת הליכים מיותרים סביב צוואות כאשר אין בסיס ראייתי מוצק להתנגדות.

הפסיקה מדגישה כי גם מי שסובל ממגבלה נפשית אינו בהכרח חסר יכולת לקבל החלטות על רכושו, כל עוד הוכח שהבין את משמעותן של פעולותיו במועד החתימה.

סיכום

סכסוכי ירושה הם מסוג ההליכים הנפוצים בבתי המשפט למשפחה, והם ממחישים כיצד יחסי משפחה, קנאה ומשקעים מהעבר עשויים להתנקז למאבקים משפטיים קשים. במקרה זה, עמדו למבחן ההבנה המשפטית והרגשית כאחד, אך ההכרעה נשענה בראש ובראשונה על בדיקת כשירות המצווה וצלילות דעתו במועד עריכת הצוואה. בית המשפט הבהיר כי רק ראיות ברורות וחד-משמעיות יצריכו פסילת צוואה.