כתב ויתור לא בהכרח מונע תביעה בגין רשלנות רפואית: בית המשפט התיר המשך בירור התביעה

האם קבלת החזר כספי וחתימה על כתב ויתור שוללים מהמטופל את הזכות להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית? פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי במרכז הארץ מספק תשובה מורכבת לשאלה זו, ומבהיר שנסיבות המקרה קובעות את גורל ההליך המשפטי.

רקע: נזק בלתי הפיך בעקבות טיפול שיניים

מטופל בשנות השבעים לחייו עבר בשנים האחרונות טיפול השתלת שיניים במרפאה פרטית. במהלך סדרת הטיפולים, לטענתו, נגרם לו נזק חמור לעינו – נזק אשר לדבריו הוא תמידי ואינו מאפשר שיקום מלא. לפי גרסתו, במהלך אחד מההליכים הרפואיים, רופא השיניים ביצע קדיחה בלסת העליונה ופגע באזור רגיש בסמוך לארובת העין, זאת מבלי להיוועץ במומחה או להתריע בפניו מראש על סיכון שכזה. תוצאה ישירה של הפגיעה הייתה, לטענת המטופל, הפסקת כושר הראייה בעין אחת והצורך לעבור הליכים רפואיים ושיקומיים מורכבים.

לאחר התדרדרות במצבו, פנה המטופל למרפאה נוספת בניסיון לטפל בנזקים ולהשיב את איכות חייו. אולם, גם טיפול משלים זה לא הביא לשיפור מלא – והוא נותר בסופו של דבר עם מגבלה בעין.

כתב ויתור והחזר כספי: עסקה תחת לחץ?

בעקבות דרישתו של המטופל למענה על הנזקים, הרופא שטיפל בו הסכים להחזיר לו את הסכום ששילם עבור הטיפול – אולם כתנאי לכך דרש את חתימתו על כתב ויתור, בו הוא מתחייב שלא לנקוט בהליכים משפטיים נוספים נגד המרפאה. המטופל חתם על המסמך, אך טען כי עשה זאת כשהוא שרוי בכאבים, במצב דוחק כלכלית ותוך לחץ כדי לקבל מענה מהיר לצורך בשיקום הפה. על כן, לטענתו, לא מדובר היה בהסכם פשרה אמיתי ומאוזן, אלא בהסכמה שנכפתה עליו עקב מצוקה.

הטענה המרכזית של התובע היא שכתב הוויתור התייחס להחזר כספי עבור העלויות הישירות של הטיפולים, ואינו משקף את הנזקים האמיתיים שנגרמו לו כתוצאה מהרשלנות לכאורה. לפיכך, לשיטתו, אין המדובר בפיצוי מלא או בוויתור מרצון חופשי על זכות התביעה בגין הפגיעה הבריאותית הקשה.

תגובת הרופא: לא הייתה רשלנות וכל ההסכמות נעשו בהסכמה

הרופא הנתבע הכחיש כל התרשלות באופן הטיפול, וטען כי פעל במקצועיות בהתאם לסטנדרטים המקובלים. לגרסתו, המטופל קיבל את פרטי ההסכם, התייעץ עם עורך דין לפני החתימה, ואין עילה לפקפק ברצונו החופשי לבצע את העסקה. הרופא הדגיש כי סכום משמעותי של כ-135,000 ש"ח הושב למטופל, והסכם הוויתור מהווה הסכם משפטי מחייב וחוסם את אפשרות התביעה.

כמו כן, טען הרופא כי חלף זמן רב מאז האירועים וכי התביעה התיישנה – כלומר, לטעמו יש לדחות את ההליך גם מטעמים פרוצדורליים (מנהליים) ולא רק מהותיים.

עמדת בית המשפט: לא מדובר בהסכם פשרה קלאסי

בהחלטתו קובע השופט כי למרות חשיבותם של הסדרי פשרה והעיקרון המשפטי בדבר כיבוד הסכמות שנחקרו, אין זה ראוי לסלק את תביעת המטופל בשלב זה. השופט הסביר כי כתב הוויתור שנחתם לא עומד בכללים המחמירים הדרושים להסכם פשרה אמיתי, בעיקר משום שמדובר במסמך סטנדרטי שמטרתו לקדם תהליכים מנהליים במרפאה, ולא ליישב באופן מלא ומוסכם את כל המחלוקות והנזקים האפשריים.

• באופן כללי, כתב ויתור ייחשב ככזה שמונע תביעה נוספת רק אם מדובר בהסכם שנערך לאחר משא ומתן חופשי ומאוזן, ומתייחס בצורה ברורה לכלל ההיבטים והנזקים.
• אם הוויתור נעשה מתוך לחץ, כפייה, אי-הבנה או ניצול מצב רפואי ומצוקה כלכלית – קיימת אפשרות שקיומו לא ייחשב כוויתור אמיתי שמונע גישה לבית המשפט.
• השופט אף העיר כי קשה להצדיק הסדרים שבמסגרתם מוחזר חלק מהסכום ששולם, והם נועדו רק להרתיע מהגשת תביעות רשלנות רפואית, בייחוד כאשר עולים חשדות לנזקי גוף משמעותיים ומחלוקת לגבי גובה הפיצוי.

חיוב המטופל להשיב את הסכום קודם להמשך ההליך

במסגרת ההחלטה, קבע השופט שגם אם יש פגם בהסכם, התובע אינו יכול לברר את טענותיו מבלי להחזיר את הכסף אותו קיבל במסגרת כתב הוויתור. מכאן, הנחה בית המשפט את התובע להעביר לידיו של הרופא את הסכום, תוך 45 יום, כתנאי להמשך בירור התביעה. במידה והחזר לא יבוצע בזמן, ההליך המשפטי יופסק.

משמעות ההחלטה: חוזים והסכמות – לא תמיד סוף פסוק

פסק הדין ממחיש כי גם כאשר נדמה שהסדרים כספיים וחתימות על מסמכים סוגרים את ההתדיינות, מערכת המשפט בוחנת לעומק את נסיבות כריתת ההסכם – ובוחנת האם היו אילוצים, לחצים או כשלים בתהליך. בחוזים מסוג זהנדגש מרכזיות העיקרון של רצון חופשי ומודעות לצדדים לעסקה, והרצון להגן על זכות הגישה של אזרחים לבית המשפט במיוחד במקרים של חשש לפגיעה חמורה בגוף.

לסיכום, ההחלטה מדגישה כי הסכמים הנחתמים בנסיבות מיוחדות – כגון מצב רפואי קשה או תלות כלכלית – אינם תמיד חוסמים את האפשרות לפנות לבית המשפט, ואלו המושפעים מטיפול רפואי מוטעים לא צריכים לחשוש לחפש צדק, גם אם כבר חתמו על מסמך ויתור.