חי יחדיו אך לא הוכרו כידועים בציבור: פסיקת בית המשפט למשפחה

סיפורם של זוג שניהלו מערכת יחסים ממושכת, עברו להתגורר יחד והביאו לעולם ילדה משותפת – אך לא הוכרו כידועים בציבור – הסתיים לאחרונה בפסק דין בבית המשפט למשפחה. הפסק החליט לדחות את תביעת האישה לקבלת מחצית מהרכוש שנצבר במהלך הקשר, לרבות הדירה בה התגוררו, בשל הצהרותיה בפני רשויות המדינה וחוסר הוכחה למערכת יחסים המחייבת שיתוף רכושי.

מערכת יחסים מורכבת – מגורים וחיים משותפים

• בני הזוג הכירו לאחר שכל אחד מהם הגיע למערכת היחסים בעקבות פרק ב' בחייהם.
• האישה הייתה אלמנה ואם לשניים, ואילו הגבר היה פרוד ואב לתאומים.
• הם עברו להתגורר יחדיו בדירה שכורה בשנת 2015, כאשר באמצע 2016 רכש הגבר דירה חדשה, שנרשמה על שמו בלבד.
• לאחר כשנה, נולדה לשניים ילדה משותפת, אשר כיום היא בת שמונה.

פירוד והגשת התביעה

• בשנת 2020, לאחר חמש שנות חיים משותפים, התרחש נתק בין השניים – והאישה עזבה את הבית.
• בתום שלושה חודשים, פנתה האישה לבית המשפט למשפחה בתביעה להצהיר כי הרכוש שצברו, וביניהם הדירה ומסעדת שווארמה, הינו רכוש משותף.
• הבסיס המשפטי לתביעתה היה הלכת השיתוף בין ידועים בציבור – דוקטרינה ישראלית המאפשרת חלוקה רכושית במקרה של זוגות החיים יחדיו, גם ללא נישואין פורמליים. זאת, בהתקיים חיים משותפים שנושאים אופי של שיתוף גורל.

עמדתו של בן הזוג וטענות הצדדים

• בן הזוג דחה את הטענה כי הקשר ביניהם היה בגדר ידועים בציבור – בין היתר נוכח העובדה כי בת זוגו הציגה את עצמה בפני גורמי המדינה כאלמנה, ולא הזכירה את מערכת יחסיהם העסקית או המשפחתית.
• הוא אף העלה כי מערכת היחסים ביניהם הייתה מורכבת ומלווה בקשיים, והשניים לא קיימו אורח חיים משותף המקובל על זוגות נשואים.
• האישה, במענה לטענות, תיארה מערכת יחסים קשה, במסגרתה חוותה לטענתה קשיים כלכליים ורגשיים, ואף התייחסה לקשיים בלידת הילדה המשותפת.

החלטת בית המשפט: חזקת שיתוף לא חלה

• השופטת שדנה בתיק קבעה כי לא הובא תימוכין מספק לכך שהיחסים בין הצדדים עולים לכדי "שותפות גורל" משפטית המחייבת שיתוף נכסים, כפי שמתחייב מנוסחת הידועים בציבור.
• הודגש: אפילו העובדה שהשניים חייו יחד למעלה מחמש שנים וגידלו ילדה אינן בפני עצמן מוכיחות חובת שיתוף ברכוש.
• השופטת נתנה משקל מכריע להצהרות האישה בפני רשויות המדינה לאורך תקופת החיים המשותפים, בהן הגדירה עצמה אלמנה. בית המשפט קבע כי בשל הצהרותיה החוזרות ונשנות, קיים מניעות (הנקרא "השתק שיפוטי") המונע ממנה לטעון בדיעבד כי התקיימה יחידה משפחתית של ידועים בציבור.

השפעת ההצהרות והיעדר הוכחת שיתוף

• המשמעות המעשית: לא התקיים "שיתוף נכסים" בדירת המגורים שנרכשה על ידי הגבר במהלך התקופה, היות והאישה לא ידעה להצביע על פרטים מהותיים הנוגעים לרכישה ולעיצוב הבית, דבר המעיד על היעדר שיתוף בפועל.
• בנוסף, היעדר ראיות נוספות לחיים כלכליים משותפים (כגון חשבון בנק משותף, הסכמות מפורשות או פעולה משותפת במרבית התחומים הכלכליים) חיזקו את המסקנה כי לא התקיימה דרישת השיתוף.
• בית המשפט הפנה לכך שלצדדים לא הייתה כוונה ליצור קשר משפטי המשליך על רכושם הפרטי, כפי שהיה נדרש להיווצרות חזקת שיתוף.

חיוב בהוצאות ודמי טרחה

• כתוצאה מהדחייה, חויבה האישה לשאת בהוצאות המשפט ולשלם שכר טרחת עורך דין לבן הזוג לשעבר בסך של עשרות אלפי שקלים.
• פסק הדין מחדד את החשיבות של ההצהרות שמוסרים בני זוג במהלך הקשר שלהם בפני רשויות המדינה, והשפעתן האפשרית על הליכים משפטיים עתידיים בין הצדדים.
• ניכר כי במערכת המשפט כיום יש צורך להציג ראיות מובהקות לכוונה ולשיתוף בפועל בניהול חיי משפחה וניהול משק בית משותף, כתנאי להחלת הלכת השיתוף.

סיכום: המקרה מדגיש את המורכבות שביישום דיני השיתוף והרכוש בין בני זוג לא נשואים. למרות מגורים ממושכים והולדת ילדה משותפת, היעדר הצהרות ברורות והוכחות לשיתוף מלא הביאו לדחיית התביעה, תוך המחשת החשיבות שיש למעשה ולדבריהם של הצדדים לאורך הקשר – לא רק בחלוף הזמן אלא גם בעת חייהם המשותפים.