חברת ביטוח חויבה בפיצוי לאחר שטענת מרמה נדחתה בבית המשפט

בית המשפט דחה לאחרונה טענה חמורה של חברת ביטוח לפיה תביעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים נבעה ממעשה מרמה משותף של הנהגים המעורבים. במקום זאת, חויבה החברה לשלם ללקוח את מלוא הסכום הנתבע, בתוספת הוצאות משפט.

רקע: תאונת דרכים והליך ביטוחי

בחודש דצמבר 2020 התרחשה תאונת דרכים כאשר מחפרון, אשר בוטח בביטוח מקיף על ידי חברת ביטוח מוכרת, פגע באוטובוס שחנה בשולי הדרך. נהג המחפרון, שהודה באחריותו לתאונה, חויב לשלם באמצעות פסק דין בהיעדר הגנה תשלום משמעותי לחברת ביטוח אחרת, שביטחה את האוטובוס, בסך של יותר מ-100 אלף שקלים. המחלוקת נולדה כאשר חברת הביטוח סירבה להחזיר לנהג את התשלום שביצע, בטענה כי מדובר במעשה מרמה.

• הנהג הפוגע בוטח בביטוח מקיף לפי חוק, שמטרתו להגן על הנהג מפני נזקים לרכבו או לצד שלישי.
• לאחר שהתבקש לקבל פיצוי מחברת הביטוח, לטענתו על פי פוליסת הביטוח, חברת הביטוח דחתה את דרישתו בנימוק מרמה.

הטענות שהוצגו והשאלה המשפטית

בתביעתו דרש המבוטח לקבל את ההחזר הכספי עבור התשלום שנאלץ לשאת בו כלפי חברת הביטוח של האוטובוס. חברת הביטוח, מצידה, הציגה טענה כבדת משקל לפיה נהג המחפרון ונהג האוטובוס תיאמו ביניהם את נסיבות התאונה, במטרה לסחוט ממנה תגמולי ביטוח. במסגרת ניסיונה להוכיח כי מדובר בתרמית, עשתה החברה שימוש בחוקר מטעמה וניסתה להוכיח שהאירוע לא התרחש כפי שתואר בדיווחים.

• טענת מרמה מחייבת הוכחת יסוד של כוונה להונות את חברת הביטוח, ובתי המשפט נדרשים לקבוע קיומה לפי נטל הוכחה מוגבר.
• חברת הביטוח העלתה חשדות בעקבות הודעת הנהג, וטענה כי התובע פעל במכוון על מנת לגרום לקרות התאונה ולתבוע פיצויים שלא כדין.
• במשפט הפלילי והאזרחי כאחד, הוכחת טענת מרמה מצריכה ראיות חותכות, ולא ניתן להסתפק בחשדות או בהשערות בלבד.

הכרעת בית המשפט וההנמקות

הדיון נוהל בבית משפט השלום, כאשר בפני השופטת עמדו עדויות הנהגים, ממצאי החקירה והמסמכים הרפואיים והטכניים. השופטת הבהירה בפסק דינה, כי הנטל להראות שקיימת תרמית רובץ על חברת הביטוח, וזהו נטל גבוה במיוחד. נקבע כי אמנם הופיעו מספר סתירות בעדויות שני הנהגים באשר לנסיבות התאונה, אולם אין בכך כדי להעיד על מרמה או קנוניה ביניהם.

• לעתים זיהוי סתירות בעדויות הוא טבעי, ואינו מספק כשלעצמו בסיס לקביעה שהגרסאות כוזבות.
• הקשר היחיד בין הנהגים הוא מגוריהם באותו יישוב, ואין ביניהם מערכת יחסים קודמת, קירבה או חברות שיכולות להעיד על שיתוף פעולה פסול.
• לא נמצא שום מסמך או עדות ממשיים לכך שהתאונה יזומה או שדווחה באופן שקרי לחברת הביטוח.

כמו כן, עמדה השופטת על העיקרון המשפטי שלפיו לא ניתן לשלול זכות מבוטח לתגמולים המבוטחים בפוליסה, אלא כאשר ההונאה הוכחה כדבעי. לפיכך, התקבלה תביעתו של נהג המחפרון במלואה, ונקבע שחברת הביטוח תשלם לו את מגובה התביעה בסך 106,809 שקלים – נוסף להוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך דין שנפסק לטובתו.

משמעות ההחלטה לציבור המבוטחים

פסק דין זה מדגיש את חשיבות ההגנה על זכויות מבוטחים אל מול דרישות מחמירות מטעם חברות הביטוח. בית המשפט הביע עמדה שלפיה דחיית תביעה בנימוק מרמה דורשת אדני ראיות מוצקים, ונזף בחברות ביטוח המעלות טענות כאלה מבלי שיוכלו להצביע על ביסוס ממשי. במקביל, נקבע כי ככל שמבוטח עומד בנטל להוכיח את התרחשות התאונה על פי פוליסת הביטוח, אינה מספיקה חשדנות כללית כדי לשלול את זכאותו.

• תביעות ביטוח רבות נבחנות במשקפיים חשדניות, אך על חברות הביטוח להיזהר מהאשמות חריפות בלא ראיות.
• על מבוטחים לשמור על תיעוד מלא ולהיות עקביים בגרסאותיהם אל מול החקירה הביטוחית.

לסיכום, קביעת בית המשפט מביאה מסר ברור לשוק הביטוח: לא כל מחלוקת תיחשב מיד כניסיון הונאה, ונטל ההוכחה לסתירתה הוא משמעותי. כתוצאה מכך, מבוטחים המעורבים בתביעות צריכים לדעת כי הרשויות השיפוטיות מקפידות על דיוק והגינות – הן כלפי הלקוחות והן כלפי החברות.