וויכוח ירושה: צוואה שנפסלה בשל דמנציה ומעורבות בני משפחה

סיפור ירושה מורכב הגיע לאחרונה להכרעת בית המשפט, במרכזו התמודדו שתי אחיות על עיזבונה של אִימָן, שנפטרה בגיל מופלג. שאלת הכשירות המנטלית של האם במועד החתימה על צוואתה המאוחרת, וכן אופן מעורבותה של אחת הבנות בעריכתה, עמדו במרכז מחלוקת עיקשת – והביאו בסופו של דבר לפסילת הצוואה המאוחרת ולהישארות הצוואה המוקדמת בתוקף.

רקע: שתי צוואות ויחסים משפחתיים סבוכים

המנוחה, אישה שכבר בשנות חייה המוקדמות התמודדה עם תקופות קשות ורבים בעולמה, ערכה במהלך חייה שתי צוואות: הצוואה הראשונה, שנערכה בשנת 2012, הורישה את עיקר רכושה לאחת מבנותיה, בעוד לשנייה הוענק סכום סמלי בלבד. שמונה שנים לאחר מכן, בשנת 2020, חתמה על צוואה חדשה המחלקת את כל הרכוש בין שתי האחיות באופן שווה.

עם פטירת האם בגיל 96 לאחר שנים של מאבקי בריאות, נפתחו מאבקים חדשים – הפעם בין בנותיה, שכל אחת שואפת לראות את הצוואה המתאימה לה נכנסת לתוקף. כאן נדרש בית המשפט לבדוק לא רק את כוונותיה של המנוחה, אלא גם את כושרה הקוגניטיבי בעת החתימה על הצוואות ואת נסיבות עריכת המסמכים.

הדיון המשפטי: כשירות לצוות ומעורבות קרובים

האחות שקופחה בצוואה הראשונה טענה כי צוואת 2020 מייצגת את רצונה האמיתי של האם וחייבת להתקבל כתקפה. לדבריה, למרות גיל מתקדם והמגבלות הבריאותיות שמהן סבלה האם, הומצאה חוות דעת פסיכיאטרית הקובעת שהיא הייתה כשירה מבחינה משפטית לערוך צוואה בעת ההיא. חוות דעת כזו קובעת, בין השאר, כי האדם מבין את משמעות הצוואה, את נכסיו ואת הזוכים בהם – תנאים בסיסיים שנדרשים כדי שלצוואה יהיה תוקף.

לעומת זאת, האחות שזכתה בנכסים בצוואה הראשונה הביאה מסמכים רפואיים ועדויות המצביעות כי האם הוגדרה כבר בשנת 2018 כמי שאינה כשירה מבחינה משפטית, בשל מחלת דמנציה מתקדמת. היא הדגישה בפני בית המשפט כי דמנציה, שפוגעת בדרך כלל בכושר השיפוט, בזיכרון וביכולת קבלת ההחלטות, הנה מחלה שמחמירה עם הזמן – כך שלא ייתכן שהאם הייתה כשירה לערוך צוואה מאוחרת יותר במצב טוב יותר.

חוות דעת רפואיות מנוגדות ועמדת השופטים

מול טיעוני הצדדים עמדו שתי חוות דעת מקצועיות סותרות: חוות דעת אחת תמכה בתקפות הצוואה המאוחרת, על יסוד בדיקה פסיכיאטרית שנערכה לאם לאחר חתימתה. חוות דעת אחרת קבעה מפורשות כי מצבה הקוגניטיבי של האם הלך והחמיר, וכי כבר בשנה שלפני הצוואה המאוחרת הייתה זקוקה לאפוטרופוס שינהל את ענייניה.

• מונח משפטי: אפוטרופוס – אדם שממונה על ידי בית המשפט לנהל את ענייניו של מי שאיבד את הכשירות לשם שמירה על רכושו ובריאותו.
• צוואה פסולה – צוואה יכולה להיפסל אם מוכח למעלה מספק שהחותם עליה לא הבין את משמעותה או פעל תחת השפעה בלתי הוגנת.

בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבל מצב בו מומחה רפואי מודה כי האדם אינו כשיר לנהל את ענייניו בשנה מסוימת, ובאותה נשימה טוען לכשירות מלאה כעבור זמן קצר, בלא הסבר רפואי לשיפור.

מעורבות בני משפחה בעריכת הצוואה

פרט משמעותי נוסף במשפט היה מעורבותה החריגה של האחות שנפגעה בצוואה הראשונה ובעלה בעריכת הצוואה המאוחרת. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר ישנה מעורבות של אחד הנהנים הפוטנציאליים בעריכת צוואה – ישנו פוטנציאל לחשש שהחותם פעל מתוך לחץ, השפעה לא הוגנת או חוסר הבנה מלאה.

בית המשפט התרשם כי אכן אחד מבני המשפחה שנטלו חלק בצוואה המאוחרת עמד בעמדה שעלולה לפגוע בטוהר הליך העריכה, ובצירוף הספקות לגבי כשירותה של האם – הורה על פסילת צוואת 2020.

קבלת צוואת 2012 והשלכותיה

לבסוף החליט השופט לאשר את צוואת 2012 בלבד. בפסק הדין הודגש כי נמצא תצהיר משפטי שערכה האם, שבו הביעה אי שביעות רצון מיחסה הקר של אחת הבנות כלפיה. לאור זאת קבע בית המשפט שצוואת 2012 ביטאה את רצונה הכנה, חרף היותה לכאורה פוגענית כלפי אחת הבנות.

• סכום הכסף בו חויבה האחות שנפגעה לכלול הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין עמד על 15,000 שקל.
• המשמעות: צוואת 2012 הורישה את כל הרכוש לבת אחת, בעוד השנייה קיבלה סכום סימלי בלבד.
• התיקים בענייני ירושה עוברים לרוב לבית המשפט לענייני משפחה, שם נבדקים מצבה הנפשי של המוריש/ה, תוקף המסמכים ונסיבות כתיבתם.

לסיכום

פסיקת בית המשפט במקרה זה מדגישה את חשיבות ההקפדה על קיומם של כל הכללים בעת עריכת צוואה, בעיקר כשמדובר באנשים מבוגרים או בעלי בעיות רפואיות. יש להיזהר מהשפעה בלתי הוגנת ומעורבות חריגה של הנהנים, שכן אלה עלולים להוביל להתערבות שופטית, לפסילת צוואות ואף לשינוי מוחלט של החלטות המוריש. הסיפור הזה מדגיש עד כמה חשובה ליווי מקצועי ורגיש לאורך תהליך כתיבת הצוואה – הן למען השקט הנפשי של המוריש והן כדי למנוע סכסוכים בין יורשים לאחר מותו.