המחוזי הפך: צוואתו של אב ל-7 תוקוים למרות טענות להשפעה בלתי הוגנת

מחלוקת משפחתית סבוכה הגיעה לאחרונה לסיומה לאחר שבית המשפט המחוזי קבע: צוואתו האחרונה של אב לשבעה ילדים, אשר נכתבה חודשים לפני מותו וחוללה סערה בין היורשים, תאכף למרות שטענות שונות העידו על השפעה בלתי הוגנת מצד בת זוגו.

רקע למחלוקת: שש צוואות – שינויי ירושה תכופים

הסיפור החל עם עריכת שש צוואות על ידי האיש בשנותיו האחרונות. הראשונה נכתבה באוגוסט 2016, ובה חילק האב את חלק הארי מרכושו בין ילדיו משתי זוגות שונות ואשתו השנייה. בצוואה זו, זוגתו הנוכחית זכתה לסכום כסף בלבד, והשאר הועבר לילדים משני קשריו.

שינוי מרכזי חל בצוואה האחרונה, שנחתמה ביוני 2020, כאשר האב כבר התמודד עם מחלה קשה ונזקק להשתלת כליה. במסמך זה העניק חצי מהדירה המשותפת לזוגתו, כאשר המחצית השנייה עברה לשלוש מבנותיו. יתר הילדים נושלו בטענה שהתנהגותם כלפיו במהלך השנים לא הייתה נאותה.

• במקרה בו בני הזוג לא ייוותרו יחד במותו, היה חלקה של בת הזוג מוגבל ל-30% בלבד.
• האב הלך לעולמו, בגיל 72, כחצי שנה לאחר החתימה על הצוואה.

הכוונה המקורית ורקע פסילת הצוואה

כשלוש שנים לאחר פטירת האב, פסק בית המשפט למשפחה באשדוד כי הצוואה האחרונה אינה תקפה. השופטים קבעו כי בת זוגו, אשר יצאה נשכרת, הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת. מונח "השפעה בלתי הוגנת" מתאר מקרה שבו עורך הצוואה פועל תחת לחץ, ניצול חולשות או כפיה מצד הנהנה.

לטענת בת הזוג, המנוח היה עצמאי לחלוטין בעת חתימת הצוואה, ויחסיהם היו תקינים. לדבריה, לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה להוכחת השפעה פסולה על עורך הצוואה. מנגד, הילדים שטענו לקיפוח הציגו את הגרסה הראשונה לכוונת האב כרצון האמיתי שיש לממש – חלוקה שוויונית לכל הצאצאים.

ערעור לבית המשפט המחוזי: האם התקיימה השפעה לא הוגנת?

אותה בת זוג הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, וטענה כי לא נפל פגם בצוואה. דיון בערעור האיר באור חדש את נסיבות כתיבת הצוואה ושאל את העדים והמשפחה אודות יחסיהם עם המנוח והיכולת שלו להבין את משמעות המסמך אותו חתם.

• המערערת הדגישה כי האב היה צלול באופן מוחלט, לא התנתק ממשפחתו וביחסיו עם הסביבה נותר תקין.
• הילדים טענו מנגד כי בתקופה האחרונה בחייו הפך תלוי ובודד, ותהו האם שיקול הדעת שלו לא הושפע מלחצים סביבתיים.

הכרעת המחוזי: חופש הציווי גובר

פסק הדין בערעור התבסס על עקרון יסוד בדיני ירושה: "חופש הציווי" – זכותו של אדם להחליט כרצונו מה יעשה ברכושו לאחר מותו. בהרכב של שלושה שופטים, נבחנה היטב מערכת הראיות והעדויות. השופטים ציינו כי התקופה שלפני פטירת האב התאפיינה בניסיונות של הזוגה לסייע לו במישור הרפואי והבירוקרטי, בין היתר לגייס כספים להשתלה הנדרשת.

עם זאת, אף אם התאפשר שהתקווה לזכות בהשתלה הניעה את האב לחלק אחרת את רכושו, לא נמצאו ראיות לפעולה שהשתמשה בחולשתו או תלותו לצורך השפעה לא הוגנת. השופטים הדגישו כי דווקא ההפרדה שערך המנוח בצוואה בין האפשרות להישאר עם בת זוגו או להיפרד ממנה, וההתייחסות לילדיו השונים, מעידה כי פעל בשיקול דעת עצמאי ולא נתון ללחץ.

• המערערת לא נמצאה כמי שהשפיעה בדרכים פסולות על האב בעת עריכת הצוואה.
• בית המשפט קיבל את הערעור, וקבע שהצוואה האחרונה היא שתקוים ותקבל תוקף מלא.
• בנוסף, נפסקו לזכות המערערת הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.

חשיבות פסק הדין: הבהרת גבולות ההשפעה

פסק הדין מדגיש את רגישותה של סוגיית השפעה בלתי הוגנת בדיני ירושה. בית המשפט הבהיר שוב כי לא כל תמיכה או קרבה בין בני זוג בתקופות מחלה או משבר מרמזת אוטומטית על פגם בצוואה. רק במקרים בהם קיים ניצול מובהק של חולשת עורך הצוואה – לדוגמה בידוד חברתי, לחץ ממשי או היעדר הבנה – תיפסל הצוואה.

המקרה שבפנינו ממחיש את החשיבות בהבנת מונחי יסוד בדיני צוואות וירושות, והזהירות הרבה שבה בוחן בית המשפט כל טענה להשפעה בלתי הוגנת.

סיכום

בית המשפט המחוזי הפך את פסיקת הערכאה הראשונה וקבע כי יש לכבד את רצונו האחרון של המנוח, מאחר שלא הוכח שנפל פגם מהותי או השפעה פסולה בעריכת הצוואה. בכך ניתן משקל גבוה לעקרון חופש הציווי, ומובהר כי גם כאשר מבנה הצוואה יוצא דופן או משנה מקצה לקצה את חלוקת הירושה, כיבוד רצון המת מהווה נר לרגלי שופטי ישראל.