המדינה תפצה את יורשי מטופלת שקפצה אל מותה בגלל התרשלות באשפוז

טרגדיה שנמשכה שנים: בית המשפט קבע כי משפחתה של אישה שאושפזה עקב מצבה הנפשי והתאבדה במהלך אשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי, תפוצה בשל התרשלות הצוות הרפואי באבטחתה והשגחתה. הפיצויים הועמדו על כ-400 אלף שקלים, שנים ארוכות אחרי האירוע הקשה.

רקע לאירוע הטראגי

האישה, בשנות החמישים לחייה, סבלה ממחלת נפש מתמשכת ועברה מספר אשפוזים קודמים בשל התקפי פסיכוזה ומחשבות שווא. באחד מאשפוזיה בבית חולים פסיכיאטרי באזור השרון, אליה הגיעה עם תלונות על מחשבות רדיפה וחוסר שינה ממושך, היא קיבלה טיפול תרופתי ראשוני ושוחררה לבית הכנסת. כעבור זמן קצר, בעקבות החמרה במצבה הנפשי והבריאותי, חזרה לבית החולים והתקבלה לאשפוז חוזר באגף הפסיכיאטרי.

לפי תיעוד הליך האשפוז, האישה הגיעה במצב פסיכוטי חריף, ובמהלך הלילה הראשון לאשפוזה הדו-פעמי נמצאה באי שקט וללא שינה מספקת. הפסיכיאטרית שטיפלה בה נתנה הוראה לזריקת הרגעה, אך לא הורתה על הצבת שמירה צמודה. למחרת בשעות הבוקר, לאחר שלא בוצעה השגחה מתאימה, זוהתה האישה כשהיא קפצה מחלון המחלקה בקומה הרביעית. מאמצי ההחייאה של צוות בית החולים כשלו ומותה נקבע במקום.

תביעת המשפחה בטענה לרשלנות רפואית

לאחר מותה, בני משפחתה של המנוחה פנו לבית המשפט לתביעות אזרחיות, בטענה שרשלנות רפואית מצד בית החולים והמדינה, שמפעילה אותו, היא שהובילה לאירוע הטראגי. המשפחה טענה כי היו סימנים ברורים למסוכנות ונטייה אובדנית, בהם היסטוריה של ניסיונות התאבדות ומחלה נפשית קשה, שלא נענו באמצעים מתאימים – כגון שמירה צמודה, השגחה מוגברת או העברה לחדר מאובטח בקומה נמוכה.

מול טענות אלה הציגה המדינה את עמדתה לפיה הצוות הרפואי נהג במקצועיות, סיפק טיפול מיטבי ושקל את מצב המטופלת בעיקר לאור הערכת מצבה הנפשי. המדינה הדגישה כי גם תחת נהלי זהירות, ההתאבדות הייתה אירוע שאי אפשר היה לחזותו ולמנוע אותו לחלוטין.

הכרעת בית המשפט – נמצא כשל בשיקול דעת

לאחר שמיעת הראיות, בית המשפט מצא כי הצוות הרפואי אכן התרשל. מבין הטענות המרכזיות שעמדו בפניו: אי נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים על המטופלת, במיוחד לאור אשפוזיה הקודמים שהיו בהם נהלי שמירה קפדניים. בית המשפט הדגיש כי בהשוואה לאשפוז קודם בו ננקטו אמצעים מתאימים, במקרה זה קיים פער מהותי שהוביל לסיכון מיותר.

• אי השמת שמירה לאחר מתן טיפול תרופתי – למרות הבנה שמלוא ההשפעה של ההרגעה אינה מיידית.
• היעדר ביקורת רפואית מספקת בפרק הזמן אחרי מתן הזריקה וההנחה המסוכנת ששביעות רצון של המטופלת.
• פספוס במעקב הרפואי, כשהמטופלת סיימה לילה מתוח וללא שינה.

בית המשפט קבע כי התאבדות במצבים דומים אינה מנתקת את הקשר הסיבתי הדרוש לפי דיני הנזיקין, מכיוון שעלולה הייתה להימנע באמצעי זהירות פשוטים שהיו מקובלים לאור ההיסטוריה הבריאותית של המטופלת.

פיצויים משמעותיים ליורשים

לאור מכלול הנסיבות, ופסק הדין שציין אחריות המדינה למחדל באבטחה וההשגחה על המטופלת, נקבע כי יורשיה יקבלו פיצוי של 325,000 שקלים בגין עוגמת נפש והנזק שנגרם למשפחה. לכך התווספו שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום של 76,700 שקלים נוספים.

בכך הכיר בית המשפט בחובת בתי החולים לצפות מצבי סיכון נפשי גבוה, לנהוג בזהירות מוגברת ולהפעיל גמישות בשיקול הדעת – במיוחד במצבים בהם קיימת היסטוריה אובדנית ברורה. במקרה זה, התרשלות כזו גרמה לתוצאה טראגית ומיותרת.

סיכום והשלכות

פסק הדין מדגיש את אחריות בתי החולים והצוותים הרפואיים להגן על מטופלים בסיכון בעת אשפוזים פסיכיאטריים, במיוחד כאשר יש היסטוריה של ניסיונות אובדניים בעבר. קביעה זו אמנם לא תחזיר את הגלגל לאחור, אך מהווה תמרור אזהרה לצוותים רפואיים – ומספקת מענה מסוים למשפחה שנפגעה ממחדל קשה במערכת הבריאות.