בית המשפט מכריע: אחריות הביטוח לתאונת משאית ללא נגרר

לב המחלוקת: האם למשאית היה חובר נגרר?

השתלשלות האירועים עד לבית המשפט

לאחרונה נדון בבית משפט השלום בדרום הארץ מקרה שבו חברה מתחום התובלה דרשה מחברת הביטוח שלה פיצוי מלא בעקבות נזקי רכוש שנגרמו למשאית בבעלותה. התאונה התרחשה בבוקר חורפי, בעת שנהג החברה נסע במשאית על כביש בין עירוני, התנאים היו ירודים בשל ערפל כבד, ולפתע, בשל ראות לקויה ובלימה חדה, התנגשה המשאית בשני כלי רכב שעמדו בפקק. למרבה המזל לא היו נפגעים בנפש, אולם המשאית ורכבים נוספים ניזוקו באופן משמעותי.

לאחר שהתקבלו חוות הדעת הראשונות ותצהירי הצדדים, היא הגישה תביעה לקבלת פיצוי ביטוחי בהתאם לפוליסת הביטוח המקיף למשאיות אשר הופקה עבורה. במרכזו של ההליך המשפטי עמדה מחלוקת עובדתית אחת: האם בעת התאונה נסעה המשאית כשאליה מחובר נגרר – עובדה העשויה להשפיע באופן מהותי על תוקף הפוליסה ותנאי הכיסוי הביטוחי.

• חברת הביטוח טענה לחריג בפוליסה בשל הימצאות נגרר.
• החברה התובעת טענה כי לא היה נגרר מחובר בזמן התאונה.
• המחלוקת הסתיימה בהכרעה בבית המשפט לטובת בעלת המשאית.

עמדות הצדדים: מה טענה כל אחת

לטענת חברת הביטוח, בתיק זה היה מדובר במשאית אשר נגרר חובר אליה ביום התאונה. לפי גרסתה, תנאי הכיסוי שנקבעו בפוליסה חלים רק כאשר הנהג הוא בעל ותק של לפחות שנה בהפעלת משאית עם נגרר. בפועל הנהג המדובר, כך נטען, היה בשעת האירוע בעל ותק נהיגה של שמונה חודשים בלבד, ומשום כך הפוליסה בטלה ואינה חלה על נסיבות המקרה.

לעומת זאת, החברה התובעת הציגה גישה שונה לחלוטין: לדבריה, לא היה מחובר כל נגרר למשאית – לא בעת התאונה ולא באותו היום, ולכן כל הפסילה הביטוחית מטעם המבטחת נעדרת בסיס עובדתי. טענתה זו קיבלה חיזוק הן בעדויות ישירות של הנהג ושל נציג החברה שזומן למקום מיד לאחר האירוע, ובטפסי הודעה רשמיים שמולאו בסמוך למועד התאונה.

• חברת הביטוח נשענה גם על טופס הודעה אחר, אשר לטענתה נחתם באותו יום והעיד על חיבור נגרר. אולם הטופס נחתם בשיהוי של כשבועיים, והנהג הכחיש כי חתם עליו.
• לתביעה הוזמנה לעדות נהגת מהרכב הנפגע, אולם עדותה הותירה ספקות, ולא הביאה לתמיכה חד משמעית בגרסת חברת הביטוח.

הדיון המשפטי: על מי נטל ההוכחה?

בהכרעתו, התייחס השופט לשאלה מהותית אחת: על מי מונח נטל ההוכחה בעניין 'חריג הפוליסה'. במסגרת דיני הביטוח, כאשר מבטח מבקש להחריג אחריותו בטענה להפרת תנאי מהותי, חובה עליו להוכיח זאת בראיות ברורות. בענייננו, בית המשפט שקל את גרסאות הנהג ונציג החברה מול ראיות המבטחת ועדויות נוספות – וקבע כי האיזון נוטה באופן מובהק לטובת בעלי המשאית.

• עדות שהוגשה מטעם המבטחת על חיבור נגרר נמצאה בעייתית ולא חד משמעית.
• המסמכים והתיעוד מטעם התובעת נמצאו קוהרנטיים ומדויקים.
• הנהג עצמו וחברתו לא זיהו כל חיבור של נגרר לגוף המשאית בעת התרחשות התאונה.

פסק הדין והשלכותיו

בסופו של הליך, נקבע כי לא הוכח חיבור נגרר למשאית ברגע התאונה ולכן לא התקיימו התנאים לשלול מבעלת המשאית את הכיסוי הביטוחי. בית המשפט חייב את חברת הביטוח לפצות את בעלת המשאית בסכום של מאה אלף ש"ח על נזקי הרכוש, וכן לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בהיקף עשרים אלף ש"ח.

פסק דין זה מהווה תזכורת לחשיבות הבהירות והעדכניות שבניהול מסמכי ביטוח ובאיסוף ראיות בשעת חירום. כמו כן, הוא מדגיש את החשיבות שבהגשת תביעות ביטוח בצורה מסודרת, תוך שמירה מוקפדת על תיעוד ותצהירים בזמן אמת.

• לצדדים ממולץ להקפיד על הוראות הפוליסה, במיוחד בכל הנוגע לחריגים ותנאי כיסוי.
• המקרה ממחיש מדוע ערעור למוסד שיפוטי עשוי להוביל למיצוי זכויות במצבים של דחיית תביעות ביטוח.
• הכרעת הדין משמשת תקדים עקרוני לבחינת תוקפם של חריגים בפוליסות ביטוח רכב כבד.

לסיכום, ההכרעה מלמדת כי נטל ההוכחה בחריגים לחובת פיצוי מוטל על המבטחת, כאשר בית המשפט דורש רמה ראייתית משמעותית לשם צמצום או שלילת כיסוי ביטוחי. הסיפור מהווה תמרור אזהרה לכל המעורבים בתחום הביטוח – לעמוד על המשמר ולבחון היטב כל סעיף בפוליסת הביטוח.