בית המשפט למשפחה דחה התנגדות נכדות: צוואת הסבתא תקוים כפי שנחתמה

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה במרכז הארץ, נדחתה התנגדותן של ארבע נכדות נגד קיום צוואת סבתן המנוחה, אשר החליטה להוריש את כל רכושה לשתי בנותיה הנותרות בלבד. פסק הדין חידד את כוחו של עקרון רצון המצווה, וקבע כי בחירותיה האחרונות של המנוחה – גם אם כואבות או שנראות לא צודקות לחלק מהיורשים הפוטנציאליים – הן הכרעה משפטית מחייבת כל עוד לא הוכחו עילות לפסלות הצוואה.

רקע: שינוי הצוואה בעקבות אירועים במשפחה

המנוחה, אלמנה בת 87 שנפטרה בשנת 2021, הייתה אם לשלוש בנות. בשנת 2018 הלכה לעולמה אחת מבנותיה – אמה של ארבע הנכדות שהתנגדו לקיום הצוואה. שלושה חודשים לאחר האסון, פנתה המנוחה לעורכת דין וערכה צוואה בעדים, בה ציינה מפורשות כי היא מורישה את כל נכסיה לשתי בנותיה האחרות בלבד. בכך הורישה את רכושה לבנותיה התובעות והדירה את נכדותיה – כלומר, את בנותיה של הבת שנפטרה.

עם פטירת הסבתא, פנו נכדותיה לבית המשפט בבקשה לבטל את הצוואה, תוך שהעלו טענות נגד תקינותה. מנגד עמדו הדודות – בנות המנוחה – שדרשו לממש את הצוואה כלשונה, בהתאם לרצון אמם.

הטענות נגד הצוואה: זכאות, כשירות והשפעה

הנכדות, שחשו עצב ואכזבה נוכח נישולן מהירושה, ביקשו להכיר בזכותן כיורשות הסבתא. לטענתן, בזמן בו ערכה הסבתא את הצוואה היא הייתה במצב בריאותי ונפשי ירוד, אשר השפיע על שיקול דעתה. הן אף טענו כי דודותיהן חיבלו ברצונה החופשי של המנוחה והשפיעו עליה באופן לא הוגן. הנכדות ניסו להוכיח התערבות ישירה של הדודות בעריכת הצוואה ואף ניהול קשר מוטעה ואינטרסנטי מול הסבתא.

מנגד, טענו בנות המנוחה כי לא היה כל פסול בהתנהלות, וכי הצוואה נערכה מתוך רצון חופשי של האם. הן הדגישו שהסיבה להחלטת הסבתא אינה נובעת משיקולים זרים, אלא מתחושת עלבון שנבעה מהתנהלות הנכדות לאחר פטירת בתה.

לטענת הדודות, הנכדות פעלו בצורה שפגעה ברגשות הסבתא, בין היתר כאשר בחרו לשבת שבעה על אמם בנפרד ולא לצידה.
הדודות הכחישו כל מעורבות בתהליך עריכת הצוואה, ואף טענו כי גילו עליה לראשונה רק לאחר מותה של אמם.

ממצאי בית המשפט: רצון חופשי, אי השפעה פסולה וכשירות מלאה

בית המשפט בחן את העדויות והמסמכים הרפואיים שנאספו, והסתמך על חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט. מהממצאים עלה כי חרף מצב הבריאות המורכב של המנוחה – כאבים כרוניים ולחץ דם גבוה – היא הייתה צלולה וגילתה הבנה למצבה המשפטי. גם העובדה שבסמוך לחתימת הצוואה חתמה המנוחה על מסמכים משפטיים אחרים (כדוגמת ייפוי כוח מתמשך) חיזקה את המסקנה כי הייתה כשירה.

עורכת הדין שערכה את הצוואה העידה כי המנוחה יזמה בעצמה את יצירת המסמך, והדגישה כי הדודות לא לקחו חלק במפגש או בתהליך עריכת הצוואה.
עוד עלה כי הרצון להדיר את נכדותיה מהירושה נובע מהמתח והמריבה שפרצה במשפחה, בין היתר עקב חילוקי דעות סביב האירועים הקשים אחרי פטירת הבת ומשבר ביחסים.

הכרעה: קיום הצוואה ודחיית ההתנגדות

לאור כל אלו, פסקה השופטת כי הצוואה משקפת את רצונה האותנטי של המנוחה, ונערכה בצלילות דעת מלאה וללא השפעה חיצונית או לחץ מגורם כלשהו. בין היתר צוין כי לא נמצא כי המנוחה הייתה מבודדת או מנותקת מהסביבה, וכי הנכדות אכן שמרו על קשר עמה. עמדת בית המשפט הייתה כי מערכת היחסים המשפחתית הייתה מורכבת, אך הדברים אינם מעידים על השפעה בלתי הוגנת המבטלת את תוקף הצוואה.

המשמעות המשפטית של החלטה זו היא שמקום בו לא מוכחת טענה של השפעה בלתי הוגנת או פגם רציני בכשירות המצווה, בית המשפט רואה ברצון המת צו עליון, ומקיים את הצוואה כלשונה – גם כאשר התוצאה יוצרת תחושת קיפוח או סכסוך בין בני משפחה.

חיוב בהוצאות משפט

בנוסף לדחיית ההתנגדות, פסקה השופטת כי הנכדות ישלמו לדודותיהן הוצאות משפט בסכום כולל של כ-50,000 שקלים – צעד שמשדר מסר מרתיע מפני התנגדויות שלא מצאו עיגון משפטי מספיק.

התיק ממחיש את המורכבות הרגשית והמשפטית שבה מתמודדת מערכת המשפט עם סכסוכי ירושה – תחום המחייב איזון עדין בין ערכי המשפחה לזכותו של כל אדם להוריש את רכושו כרצונו.

סיכום

פסק דין זה מדגיש את חשיבות כיבוד רצונו של מי שכותב צוואה, כל עוד לא הוכח שנפגם תוקפה או חירות שיקוליו. על פי הדין הקיים, ברירת המחדל היא קיום הצוואה, גם אם יש בה כדי לעורר תחושות חזקות אצל חלק מהיורשים הפוטנציאליים. במקרה זה, אף שמדובר בהחלטה משפחתית דרמטית – הקדימות ניתנה לרצון החופשי של המנוחה.