בית המשפט חייב את קרנית בפיצוי לאישה שנפגעה בתאונת פגע וברח למרות הסתירות בגרסאותיה

מקרה של תאונת פגע וברח הסתיים לאחרונה בפסיקה יוצאת דופן, כאשר בית המשפט פסק לטובת נפגעת בתאונת דרכים, אף שבעדותה היו סתירות מסוימות – וקבע כי קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תיאלץ לשלם לה פיצוי משמעותי. מדובר באישה כבת 70, שנפגעה מתאונה עת צעדה בדרכה להלוויה, וזהות הנהג הפוגע לא אותרה מעולם.

הרקע לאירוע – תאונת דרכים שבה הנהג נמלט מהמקום

התאונה התרחשה לפני כעשר שנים, כאשר האישה, שעבדה אז בעבודות ניקיון, יצאה ממקום מגוריה במרכז הארץ לכיוון אשדוד לצורך השתתפות בהלוויה משפחתית. בעת שירדה מהאוטובוס והחלה להלך רגלית, רכב חלף במהירות ופגע בה. לפי עדותה, הרכב לא עצר ונהגו נמלט מהמקום מבלי להותיר פרטים כלשהם. עוברי אורח מיהרו לסייע לה, ובנה פינה אותה לבית החולים.

בעקבות התאונה, נגרמו לנפגעת פגיעות קשות – כאבים מתמשכים והגבלות בתנועה, שלדבריה אף הובילו להפסקת עבודתה ולעתידה הכלכלי לוט בערפל. בהיעדר פרטיו של הנהג הפוגע, פנתה הנפגעת לקרנית – גוף שמטרתו לפצות נפגעי תאונות דרכים בישראל במקרים שבהם לא ניתן לאתר את הנהג הפוגע.

המחלוקת: שני תיאורים שונים של התאונה

קרנית סירבה תחילה לשלם את הפיצוי, בטענה עיקרית שהגרסאות שנמסרו על ידי התובעת סותרות זו את זו. במסמכים שהגישה למשטרה ולבית החולים נמסר הסבר חלופי: לטענתה, נפגעה במהלך עלייה לטרמפ, כאשר הרכב כבר התחיל בנסיעה והיא נחבלה בכניסה אליו. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתה המרכזית כי מדובר בתאונת פגע וברח כהולכת רגל.

• קרנית טענה בפני בית המשפט כי הסתירות פוגעות באמינות גרסתה של התובעת, ובכך נשללת זכאותה לפיצוי.
• טענות נוספות שהועלו היו שמטרת ההליך לבצע בירור עובדתי מדויק, וכאשר אין גרסה עקבית, יש לייחס משקל נמוך לעדות.

הערכת אמינות ועדות בבית המשפט

השופטת שדנה בתיק התמקדה בנסיבות האישיות של הנפגעת. היא ציינה כי מדובר באישה מבוגרת, עולה מאתיופיה שאינה דוברת עברית על בוריה ואינה מתמצאת ממילא בהליכי דיווח או בירוקרטיה. קושי זה, קבעה השופטת, הוא שעמד בבסיס הסתירות, ולא ניסיון להונות את בית המשפט או את קרנית.

עוד הודגש בפסיקת בית המשפט כי לא היתה לתובעת כל סיבה להעלים את זהות הרכב או למסור דיווח שקרי, שכן לא היה לה כל מניע לרמות את המערכת. התיאור העקבי של העובדה שהיא היתה הולכת רגל, נפגעה על ידי רכב אלמוני וננטשה בשטח, עמד במרכז מחילת בית המשפט.

• השופטת קבעה כי מוקד חוסר האחידות בגרסאות נבע בעיקר מקשיי שפה והבדלים תרבותיים, ולא מניסיון לשקר.
• בית המשפט הכיר בקשייה של התובעת לנווט את ההליך מול המשטרה ולספק תיאור פרטני עקב כך.

בדיקת "השקידה הסבירה" באיתור נהג הפוגע

הליך בקשה לפיצוי מקרנית דורש הוכחת "שקידה סבירה" מצד התובעים בניסיון לאתר את הנהג האחראי – כלומר, יש להוכיח שנעשו כל המאמצים הסבירים במסגרת האפשר כדי לברר את זהות הפוגע. הנפגעת, כך נקבע, מיד לאחר התרחשות התאונה פנתה אל המשטרה, אך בשל קשיים של שפה לא הצליחה למסור הודעה מפורטת. המשטרה לא פתחה בחקירה משמעותית ובפועל, המאמצים לאיתור הנהג כשלו.

בית המשפט הבהיר בפסיקתו כי לא ניתן לצפות מאדם במצבה של התובעת – מבוגרת, עובדת ניקיון, חדורת טראומה ושפת אם שונה – להשקיע מאמץ החורג מהמקובל, כאשר אף לרשויות לא התאפשר לאתר את הנהג.

• הגרעין המהותי של התיאור היווה בסיס מספק להוכחת התביעה, למרות חוסר האחידות לכל הפרטים.
• קרנית, על פי פסיקת בית המשפט, אינה רשאית לשלול פיצוי בנסיבות חריגות אלה.

הפסיקה וסכום הפיצויים

בתום ההליך ולאור מכלול הנתונים, חייבה השופטת את קרנית לפצות את הנפגעת בסך של כ-101,979 שקלים בגין הנזק הגופני, הפסדי השתכרות, סיוע הזולת, הוצאות רפואיות, וכן לשלם לה שכר טרחת עורך דין והחזר אגרת בית משפט – כל זאת, על אף היעדר פרטי הנהג הפוגע וריבוי הגרסאות.

פסק הדין מוסיף להדגיש את הגישה ההומנית שמפעילים בתי המשפט בבואם לבחון תביעות נפגעי תאונת דרכים בהן קיימים קשיים מצד נפגעים בעלי מוגבלות שפתית או חברתית, ומזכיר את חשיבות תפקידה של קרנית כגוף שמיועד לפצות את אלה שלא זכו לצדק מהמזיק הישיר.

מקרה זה ממחיש כיצד החוק בישראל מסוגל להעניק הגנה גם במקרי קצה, בהם הפרטים מעורפלים והעדות אינה עקבית, כל עוד ברור שבוצעה פגיעה, ובעל הדין עשה כמיטב יכולתו לעמוד בדרישות ההוכחה.

סיכום

הפסיקה בעניינה של הנפגעת מהווה תמרור חשוב עבור קרנית והמערכת המשפטית כולה: בבחינת תביעותיהם של נפגעי פגע וברח יש לתת דגש לנסיבות האישיות, לרקע התרבותי ולמאמצים הסבירים, ולא להסתפק רק בבחינה טכנית נוקשה של דיוק בפרטי העדות. פסיקת הפיצוי מעניקה מסר חשוב – שערי הפיצוי בישראל פתוחים גם למי שמתקשים לבטא עצמם בשפה המשפטית המקובלת.