בית המשפט העליון משנה צוואה בשל טעות: התמודדות עם צוואות הדדיות והשלכותיהן

סכסוך ירושה בין ארבעה אחים הוביל להכרעה עקרונית בבית המשפט העליון, אשר קיבל החלטה חשובה בנוגע לתיקון צוואה שנכתבה בטעות. פרשה זו מדגימה את המורכבות המשפטית העומדת בבסיס וועדת הירושות בישראל, במיוחד כאשר מדובר בצוואות הדדיות בין בני זוג וכשמתבררת טעות של ממש בעת עריכת צוואה חדשה לאחר פטירת אחד מהם.

רקע: צוואות הדדיות בין בני זוג

במרכז הסיפור עמדו בני זוג, אשר בשנות ה־90 ערכו צוואות הדדיות – מסמך משפטי בו כל צד מצהיר כי יקנה את רכושו לבן הזוג השני, ורק לאחר פטירת שניהם יעבור הרכוש לילדיהם בחלקים שווים. סייג נוסף נקבע בצוואה: בן הזוג שנותר בחיים יהא רשאי לנהל את הרכוש, אך ייאסר עליו להעבירו לגורם אחר טרם פטירתו.

• צוואות הדדיות נועדו להגן על בן הזוג שנותר בחיים ולשמור על זכויות היורשים בעתיד.
• המטרה היא למנוע מצב בו בן זוג אחד משנה את רצון המנוח בנוגע להורשת הרכוש של שניהם.

כתיבת צוואה חדשה – והטעות המרכזית

כמה חודשים לאחר פטירת אשתו בסוף שנת 2017, ערך האב צוואה חדשה. הצוואה שינתה את חלוקת הרכוש והעדיפה שתיים מבנותיו – להן הוריש את עיקר העיזבון, כולל נכסים שהתקבלו בירושה מאשתו. לשני ילדיו האחרים ציווה סכום קטן בלבד.

• האב לא התחשב במגבלות שהוטלו במסגרת הצוואות ההדדיות בקשר לרכוש שירש מאשתו.
• בפועל, הוא התייחס אל עיזבון אשתו כרכושו האישי והוריש אותו מחדש לפי רצונו.

תחילת המאבק המשפטי

לאחר פטירת האב באביב 2018, פנו ארבעת האחים לבית המשפט. השתיים שהיו המוטבות בצוואה החדשה דרשו לקיימה, בעוד שתי האחים טענו כי יש לבטל את המסמך המאוחר ולהעדיף את הצוואות ההדדיות שנערכו עם האם.

• המאבק התמקד בשאלה האם האב היה רשאי לקבוע אחרת מהסכם הצוואות ההדדיות לגבי רכוש שלא היה באמת שלו.

הכרעות בערכאות הנמוכות

בתי המשפט למשפחה ולערעור במחוזי פסקו כי האב פעל במסגרת הסמכות שניתנה לו בצוואה – סעיף שאפשר לכל אחד מבני הזוג לשנות או לבטל את צוואתו. לכן אושרה הצוואה המאוחרת שהעניקה עדיפות לשתי הבנות.

ההחלטה נסמכה על סעיף בצוואות המשותפות שאפשר שינוי עתידי, ומכאן שלדעת בתי המשפט: האב היה חופשי להוריש גם את חלקה של האם מכוח ההורשה ההדדית.

הערעור לעליון: האם לטעות יש תוקף?

האחים שקופחו עתרו לעליון. סוגיית המפתח נדונה: האם טעות של המצווה – האב שחשב כי רשאי להעביר רכוש שקיבל מאשתו ככל שיבחר – מחייבת פסילת הצוואה או שאפשר לתקנה כך שתשקף את כוונתו הריאלית?

כל השופטים הסכימו כי האב טעה כאשר הבין שרשאי להעביר ליורש לפי שיקול דעתו חלקים מעיזבון שאינם לגמרי שלו, אלא שייכים לניהולו בלבד עד פטירתו, לפי ההסכם המקורי עם אשתו.

עמדות השופטים בבית המשפט העליון

• שופט אחד סבר כי בשל טעות כה מהותית – כל הצוואה השנייה בטלה, ולכן יש לחלק את הרכוש בין כל הילדים בצו ירושה שווה, בהתאם לצוואות ההדדיות המקוריות.
• לעומתו, רוב ההרכב קבע כי יש להעדיף תיקון נקודתי – כלומר, להשאיר את הצוואה המאוחרת בתוקף אך לתקן אותה כך שתעמוד בדרישות החוק ובסייג הצוואה הדדית.

גישה זו מבוססת על התפיסה כי במקרים מסוימים, ובמיוחד כאשר ניתן להניח כיצד היה פועל המצווה לו היה יודע את מגבלות החוק, האפשרות הנכונה היא "שכתוב" הצוואה והסרת הסעיפים שמבוססים על ההבנה השגויה.

ההשפעות על חלוקת העזבון

הפסיקה יצרה הבחנה ברורה: חלקו של האב, שהוא רכושו הפרטי, יחולק לפי הצוואה השנייה – לבנות המועדפות בלבד. רכוש האם, לעומת זאת, יחולק בשווים בין ארבעת הילדים, בהתאם להסכם המקורי בין בני הזוג המנוחים. במילים אחרות, עריכת הצוואה המאוחרת לא העניקה לאב סמכות לשלול מילדיו את חלקם בירושת אמם.

• ההסדר משלב את רצון האב עם הזכויות המוגנות של יתר היורשים בצוואה הדדית.
• מקרה זה חידד את החשיבות בכך שצדדים יבינו לעומק את משמעות צוואות הדדיות ואת הגבלותיהן.

סיכום

התמודדות עם צוואות הדדיות מחייבת ערנות וזהירות. טעות של מצווה אינה בהכרח שוללת את תוקף כל צוואתו. בתי המשפט בארץ שואפים לאזן בין כיבוד רצונו החופשי של המוריש לבין שמירה על הסכמות הדדיות ותום לב בין הצדדים. פרשת ארבעת האחים הדגישה את הצורך להבין את המשמעות המעשית של מסמכים משפטיים ולהיעזר במומחים בעת עריכתם, כדי למנוע מחלוקות ומתחים מיותרים בין קרובים בעתיד.