בית המשפט דחה תביעת גבר לשלילת מחצית מהמגרש מפרודתו בהליכי גירושין

בית המשפט לענייני משפחה מחוז מרכז הכריע לאחרונה בתביעה במחלוקת רכושית בין בני זוג בהליכי גירושין, לאחר שבעל תבע להוציא את פרודתו מכל זכות במגרש שעליו נבנה ביתם המשותף. פסק הדין עוסק בשאלה המשפטית אם מגרש שהועבר מהורי הבעל נחשב לרכוש משותף שייכלל בחלוקה, או שראוי להוציאו מכך בטענה כי התקבל במתנה.

עיקרי המחלוקת: מתנה או רכוש משותף

הבעל טען כי המגרש, שבו הקימו את בית המגורים, הועבר אליו על ידי אביו כמתנה בלעדית. לשיטתו, מאחר שמדובר במתנה, המקרקעין אינם חייבים להתחלק בין בני הזוג במסגרת הסדר איזון המשאבים עם פירוק הנישואין. יש לציין כי הסדר איזון משאבים, המוסדר בחוק יחסי ממון, שואף להביא לחלוקה צודקת של נכסי בני זוג שנצברו במהלך חיי הנישואין, למעט במקרים מסוימים – בין היתר נכסים שהתקבלו ב"מתנה".

לטענת הבעל, הזכויות במגרש היו שייכות לו בלבד, ולכן אין להכיר בזיקה של פרודתו לנכס מקרקעין זה, גם אם התגוררו בו במשך השנים ובנו עליו בית משותף.

• הבעל טען כי אין ספק שהמגרש התקבל במתנה מהוריו בלבד
• הגיש תביעה לחלוקת הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה והדגיש כי המגרש צריך להיוותר מחוץ לחלוקה
• בני הזוג היו נשואים פרק זמן ממושך ולהם ילדים בוגרים

עמדת האישה: זכויות שוות במגרש ובבית

מנגד, האישה הציגה עמדה שונה בתכלית. לדבריה, המגרש רשום בבעלות משותפת, והיא זכאית, כמו הבעל, לחלק שווה בו ובבית שנבנה עליו. לדידה, המסמכים הרשמיים מעידים שנוצר שיתוף מלא בנכסי המקרקעין, ומדובר ברכוש משפחתי, לא פרטני. כמו כן, האישה הדגישה כי התנהלותם במשך השנים, בה חיו יחד והשקיעו בנכס, מעידה על מגמה של שיתוף, גם אם המגרש הועבר לראשה לקרבה המשפחתית של הבעל.

• האישה רשומה כבעלת זכויות רשמיות בבית ובמגרש
• התייחסה לעבר משותף של השקעות בבית ובהקמתו
• לטענתה, היא זכאית למחצית משווי כלל הנכס

בחינת ההחזקה ונימוקי השיפוט

ההכרעה התבססה על בחינה מדוקדקת של מסמכי העברת הבעלות והסכמות בני הזוג. השופט בחן את מסמכי המינהל בהם נרשם ששני בני הזוג הינם בעלי זכויות שוות במגרש. נקבע, כי לא הוצגה כל ראיה המצדיקה הבחנה בין הבעלות בקרקע עצמה לבין הזכות על המבנה. יתרה מזאת, נכתב בפסק הדין כי אילו התכוון אביו של הבעל להעביר את הזכויות רק על הבית ולא על המגרש, היה עליו לדאוג לכך במפורש במעמד העברת הנכס, אולם לא נמצא אף מסמך כזה.

עוד הסביר בית המשפט, כי רישום זכויות על שם בעלי הנכס במאגרי המקרקעין מיועד להבטיח את הוודאות והאמינות המשפטית של בעלות. עיקרון זה נועד להגן על צדדים שלישיים וציבור הרחב ולהבטיח כי אין זה פשוט להוציא בעלים מרשום המקרקעין.

• רישום במאגרי המקרקעין הוא ראיה חזקה לבעלות
• כל הזכויות הועברו לשני בני הזוג – לא נמצא הסכם מגביל
• העדר ראיה לכוונה להחריג את הקרקע משיתוף

חשיבות הלכת השיתוף הספציפי

מעבר לבחינת המסמכים, נדרש בית המשפט גם להלכת השיתוף הספציפי – דוקטרינה שיפוטית המאפשרת לבן זוג לטעון לזכויות בנכס מסוג מקרקעין, גם אם לא נרשם במפורש על שמו. המבחן לכך נסמך על אופי הנישואין, תקופה ממושכת של חיים משותפים, השקעה בנכס וניהול משק בית משותף.

במקרה זה, ניכר שמדובר בזוג שחי יחד במשך שנים רבות, טיפח חיי משפחה, גידל ילדים והשקיע כספים מרובים בבית. בכך ניתן היה להחיל עקרון זה ולהביא לחלוקה שוויונית של הבית והקרקע, גם בלי להידרש בהכרח למסמכי הרישום.

• הלכת השיתוף מגנה על בני זוג משך נישואין ממושכים
• פסיקה קובעת שניתן להקל על בן הזוג הטוען לשיתוף בנכס המגורים המרכזי

החלטת בית המשפט ותוצאותיה

בעקבות בחינת טיעוני הצדדים, המסמכים ורישומי המקרקעין, החליט בית המשפט לדחות את תביעת הבעל. נפסק כי הן בית המגורים עצמו והן המגרש שעליו הוקם ייחשבו לנכסים משותפים, ועל כן יש לאזן ביניהם ולחלקם בשווה בין הצדדים. הרישום הרשמי לצד השקעת שניהם בבית לאורך השנים הביאו למסקנה ברורה: אין בסיס לטענה כי מדובר ברכוש אישי בלבד של אחד מבני הזוג.

• דחיית הטענה שהמגרש הוענק במתנה אישית לבעל בלבד
• הוראה לאיזון המשאבים בחלוקה זהה לשניהם

בפסק הדין הודגש שלפני שהבעל או אביו היו מעוניינים לייחד את העברת הזכויות, היה עליהם לפעול במפורש למסמוך כוונת ההחרגה. משלא נעשה כך, הרישום גובר על טענות המאוחרות בהליך הגירושין.

סיכום

פסק דין זה מדגיש את חשיבותו של רישום בעלות פורמלי במאגרי המקרקעין ואת הזהירות שיש לנקוט בטענות לחריגות מהסדרי רכוש בין בני זוג. מי שמבקש להחריג נכס מהשיתוף מחויב להציג ראיות ברורות וחד-משמעיות. במקרה זה, התביעה לשלילת המחצית מפרודתו נדחתה, ושוב מתבהרת המגמה בבתי המשפט להעדיף שיתוף ושוויון בזכויות הרכושיות בלב המשפחה.