בית המשפט דחה התנגדות לצוואה: אחיין שלא ביקר שנים לא יירש את דודתו

מקרה יוצא דופן הגיע לאחרונה להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, כאשר אחיין התנגד לצוואת דודתו, על אף שלא שמר עמה על קשר ממשי במשך שנים. בהתמקדות בנקודות המשפטיות המרכזיות, פסק הדין מדגיש את החשיבות שרואה מערכת המשפט בבחינת טיב היחסים בין המוריש למי שמבקש לרשת אותו, ודוחה את טענות האחיין על בסיס ההיעדרות הארוכה מישראל.

הרקע למחלוקת על העיזבון

המנוחה, אישה ערירית בשנות השמונים לחייה, התגוררה במשך עשרות שנים בירושלים. חייה לא היו קלים: היא עלתה לישראל בשנות השבעים לאחר שחוותה אובדן קשה בילדותה, כולל רצח אביה ומשפחתה הקרובה. בנה, שהיה היחיד שנותר עמה, נהרג בתאונת דרכים, ואחיה היחיד הלך גם הוא לעולמו בשנים מאוחרות יותר. כך, בסוף ימיה, נותר מבני משפחתה רק אחיין אחד, בן אחיה.

למרות הקשר המשפחתי, האחיין חי במדינה זרה מזה שנים רבות. ב-14 השנה האחרונות לחיי דודתו לא ביקר אותה בישראל, ובעדותו הסביר כי אילוצי עבודה דרשו ממנו להישאר בחו"ל. עם זאת, לאחר מותה ולנוכח הצוואה שהורישה את רכושה לחברתה הקרובה, הגיש התנגדות בטענה כי היה הקשר ביניהם חמים ומשמעותי, וכי צוואתה לא שיקפה את רצונה החופשי.

עילת ההתנגדות: השפעה בלתי הוגנת?

האחיין טען בבית המשפט כי צוואת דודתו נערכה בימים האחרונים לחייה כאשר הייתה מאושפזת, ומכאן כי יתכן שהייתה פגיעה ביכולת השיפוט והרצון החופשי שלה. לדבריו, החברה שזכתה בעיזבון ניצלה את חולשתה והשפיעה עליה באופן בלתי הוגן – טענה שמבקשת להצביע על מעורבות אסורה במעשה עריכת הצוואה.

• השפעה בלתי הוגנת – מושג משפטי המצביע על מצב בו אדם מקרוב לנפטר מנצל חולשה, בידוד או תלות של המוריש כדי לגרום לו לפעול בניגוד לרצונו האמיתי.
• פסילת צוואה – תיתכן רק כאשר מוכח קשר של שליטה או השפעה פסולה מצד הנהנה מהצוואה, הפוגע ברצון החופשי של המוריש.

לטענת האחיין, אילו היה נשמר קשר תקין וקרוב, לא הייתה המנוחה בוחרת להוציא אותה מן הצוואה. בתשובה, הציגה החברה יריעה רחבה של מסמכים וראיות על קשר חברות הדוק ומשמעותי בינה לבין המנוחה, עליה העידה כי שימשה כמלווה ועוזרת לאורך שנים.

בחינת מערכת היחסים והעדויות

בית המשפט נדרש להכריע ראשית האם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות לפסול את הצוואה, או שהצוואה משקפת את רצון המוריש.
בפסק הדין קבעה השופטת כי טענות האחיין מעוררות קושי, בין היתר בשל העובדה שלא ביקר את דודתו לאורך תקופה ארוכה, גם בשנותיה האחרונות בהן חלתה. עוד נקבע כי אין זה סביר להניח כי ניתוק כה ממושך נבע רק מאילוצים מקצועיים, בפרט כשבמסגרת הדיונים המשפטיים ידע להתגייס ולהגיע לישראל.

• האחיין לא ביקר את דודתו במשך 14 שנים, ולא שמר עמה על קשר שוטף.
• ביקר בישראל רק כאשר נדרש להופיע בדיונים הנוגעים לצוואה.
• לא ידע היכן קברה דודתו, ולא ידע פרטים שונים מחייה.

השופטת ציינה כי היעדר זיקה אישית וחברתית בין המתנגד לדודתו מאיינת את טענותיו בנוגע לקשר משפחתי חם. להיפך, דווקא החברה הקרובה, שלה הורישה המנוחה את עיזבונה, ליוותה אותה לאורך שנותיה האחרונות, סייעה בטיפול היום-יומי, וביקשה ממנה להיות מיופת כוח לדברים מהותיים כגון ענייניה הרפואיים. עובדות אלו מעגנות את ההנחה כי הייתה האדם הקרוב והמשמעותי ביותר בחייה של המנוחה.

תוצאה: דחיית ההתנגדות, קיום הצוואה וחיוב בהוצאות

בסופו של דבר ביכר בית המשפט את עמדת החברה על פני טענות האחיין, קבע כי הצוואה נערכה בהתאם לרצון החופשי של המנוחה ושהיא תקפה מבחינה משפטית. כל טענות השפעה פסולה או פגמים בהליך הצוואה נדחו. נקבע כי הצוואה תשקף את עמדת המנוחה כפי שנוסחה, וחברתה תזכה בכל רכושה, ובכלל זה בדירה בירושלים.

• האחיין חויב לשלם לחברה 20,000 ש"ח כהוצאות משפט.
• הצוואה קוימה במלואה.

סיכום והשלכות רוחב

פסק דין זה ממחיש כיצד בתי המשפט בוחנים לעומק לא רק את המסמכים המשפטיים אלא גם את טיב הקשר האישי בין הצדדים. הליך התנגדות לצוואה אינו תהליך פשוט; יש להציג ראיות ממשיות לקיומן של נסיבות חריגות כדוגמת השפעה לא הוגנת. כמו כן, ההחלטה מדגישה את חשיבות שיקול דעתו העצמאי של המוריש – גם כאשר ההחלטה איננה תואמת את המוסכמות המשפחתיות המסורתיות.

בסיום ההליך הואשם האחיין בכך שהתעורר להיאבק על ירושת דודתו רק לאחר מותה, מבלי שהייתה בין השניים מערכת יחסים משמעותית בשנות חייה האחרונות. לפיכך, הרואה עצמו יורש ראוי, מומלץ כי ישמור על קשר אישי משמעותי – ולא יסתמך על קשר דם בלבד.